בן-זאב (וולפרט), יואל

בן מאשה ומשה, נולד ביום י' בתמוז תרפ"ג (24.7.1923) בעיר ליבאווה, לטביה ובשנת 1925 עלה עם הוריו לארץ. הוא סיים את בית-הספר העממי בכפר סבא ולמד שנתיים בבית-הספר התיכון החקלאי בפרדס חנה. בהיותו בן 12 הצטרף לתנועת בית"ר ובעודו נער נחשד פעם – כפי שנתברר: שלא בצדק – בגניבת רובה בשביל האצ"ל. אחר-כך הצטרף לאצ"ל והיה פעיל בו. בשנת 1941 התנדב לצבא הבריטי למלחמה באויב הנאצי. בעת החניה של גדודו בצפון-אפריקה, דרש – לשוא – להעבירו ליחידת צנחנים, כי צמא לפעולה. באיטליה הועבר לתפקיד נהג זחל"ם בפלוגה מסייעת. כשיצאה הבריגדה היהודית לחזית הוצב לשירות ביחידת מקלעים כבדים. תפקיד זה בעמדה האחורית היה "עורפי" מדי בשבילו, וכשלא נתמלאו דרישותיו החוזרות ונשנות להעבירו ליחידה קדמית היוצאת לפטרולים, "ערק" קדימה על דעת עצמו ומילא את תפקידיו במסירות-נפש. הוא נהג בנדיבות עם חבריו בחלוקת תוכן החבילות שקיבל וגם בנטילת חלק-יתר במעמסת השירות. משהשתחרר מהצבא הצטרף לקואופרטיב "נפתלי" בבנימינה, ואם-כי התערה בחיים האזרחיים כאיש נשוי ואב לשני ילדים ומסור מאוד למשפחתו, לא משך את ידו מהמשימה לשחרור המולדת מהשלטון הזר, וכשהרגיש הקלה בתפקידים שהוטלו עליו במחתרת אצ"ל (בה שירת בכינוי "ראש קבוצה עוזי"), דרש ותבע "תעסוקה" ועמד בה באמונה ובמסירות יומם ולילה. באחרונה יצא מבנימינה להשתתף כנהג משוריין במערכה של האצ"ל לכיבוש יפו. בעת התקפה על עמדה ערבית במנשייה נפצע קשה בראשו. 12 יום שכב מחוסר-הכרה בבית-החולים ומת ביום ל' בניסן תש"ח (9.5.1948). יואל הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בכפר סבא.