בן-זאב (אלטמן), רפאל

בן מלכה וזאב, נולד ביום י"ט בשבט תרע"ד (15.2.1914), בעיר גולובוב, פולין, לאביו שהיה חסיד, תלמיד-חכם וראש הקהילה המקומית, ולאמו שנטעה בלב בניה את מידות הפשטות ואהבת ישראל. בילדותו למד ב"חדר" וב"ישיבה" ואחר-כך עבר לעבוד בעיר טרנוב, בה הצטרף ל"שומר הדתי". משנשלח על-ידי "החלוץ המזרחי" להכשרה בקיבוץ חקלאי, התבלט מיד בכשרונותיו כאיש משק ונלקח גם להדרכת קיבוץ "השומר הדתי" ברישא. רפאל עלה לארץ ב1- במרס 1938. אחיו ואחותו שנשארו בגולה נספו בימי השואה. משבא לארץ הצטרף ל"קבוצת אברהם" בכפר פינס, עבד בפרדסים וקיבל על עצמו תפקידים רבים במשק ובחברה. לאחר שנשלח להכשרה בגידול צאן הקים עדר משובח במשק וטיפל בו במסירות רבה. משעברה הקבוצה לכפר עציון התמסר להכשרת הקרקע למטעים ושימש כבא-כוח מחלקת הייעור של הקרן-הקיימת-לישראל בגוש. במשך תקופה ארוכה שימש גם מרכז-משק והיה פעיל בענייני הביטחון. בשבט תש"ז נשא אישה מבנות המשק, עולה ממחנות-הריכוז באירופה. ביום חתונתו, שעה קלה לפני היכנסו לחופה, נשאל על-ידי חבר למה התפלל. "לגשמים שיבואו", – אמר. עם התחלת המצור על הגוש עברה אישתו לירושלים והוא שוב לא זכה לראותה ולהכיר את בנו שנולד לו. משהחלה ההתקפה האחרונה על הגוש שימש רפאל מפקד אחת העמדות בקטע הדרומי של כפר עציון. בכל ימי הקרבות הביע את אמונתו בכך, שאם יפול המקום לא ימותו אנשיו כפי שמתו טבוחי המחנות באירופה. ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948) המשיך הלגיון הערבי בהתקפה הכבדה על כפר עציון, לאחר שביום הקודם הצליח לבתר את הגוש לשניים. רפאל פעל בעמדה שלו תחת אש האויב ומשנפגע מכל המים ואנשי העמדה החלו לסבול מצימאון, זחל להביא מים ונפגע בדרכו מכדור האויב. הוא הצליח לזחול בחזרה אל המקלט אשר מתחת למנזר הגרמני ושם נספה כאשר חיילי האויב פוצצו את הבניין על פצועיו ומגיניו. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.