בן דורי, מיכאל
בן ראובן ויעל. נולד ביום י"ב בשבט תשי"א (19.1.1951) בחיפה. בהיותו בן שנה וחצי עברה המשפחה לפוריה ושם עברו על מיכאל שנות ילדותו ובגרותו. מיכאל החל את לימודיו בגיל צעיר מאוד. שלוש שנים למד בקיבוץ "אלומות", ולאחר מכן, יחד עם שאר בני פוריה, עבר לבית הספר ביבנאל. על אף גילו הצעיר, התבלט מיכאל בין ילדי כיתתו. הוא המשיך ללמוד בבית הספר התיכון בטבריה והצטיין בעיקר בלימוד המקצועות הריאליים. בתקופה זו הצטרף לגדנ"ע-אויר ובמשך שנתיים השתתף בפעולות ובמחנות של הגדנ"ע. אחת התכונות הבולטות אצל מיכאל מצעירותו, הייתה אהבת בעלי חיים. מיכאל בן השנה וחצי וכלב הבוקסר הגדול שלו אכלו לא פעם מאותה צלחת. כשגדל מעט גידל יונים על גג ביתו, בנה להן שובך והאכילן זרעונים מכף ידו. במשך הזמן נוספו השפן, האוגר, החתולים וגן החיות הלך וגדל. הוא היה מסור מאוד למשפחתו וכאשר שהו ההורים בחו"ל, אחת לשנה, בשל עבודתם, נשארו הילדים הקטנים תחת השגחתו של מיכאל כאח הבוגר, נהג לבשל לאחיו הקטנים, לדאוג לנקיונם ולכל מחסורם וההורים ידעו כי ניתן לבטוח בו. הוא היה בעל "ידי זהב" וידע לתקן כל דבר שהתקלקל, תיקוני חשמל, או תיקוני ברזים דולפים. כאשר רבו פעולות החבלה באיזור, בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים היה זה מיכאל שארגן את השמירה בפוריה, על אף גילו הצעיר. לאחר סיום לימודיו בבית הספר התיכון נותרה כמעט שנה עד לגיוסו, לכן החל ללמוד בטכניון בחיפה בפקולטה להנדסה כימית. הוא לא הספיק לסיים את שנתו הראשונה לפני שנקרא לצבא. הוא גויס לצה"ל במחצית פברואר 1969. תחילה היה חודשים אחדים בקורס טיס ואחר כך התנדב לסיירת. הוא סיים קורס קצינים וחזר לסיירת כקצין. לפני גיוסו הוא אהב לצאת ולטייל בחיק הטבע עם בני המשפחה או עם חברים. הוא המשיך בכך גם לאחר גיוסו לצבא. בבואו הביתה לחופשה, הקיפוהו מכל עבר כל בני המשפחה, ההורים, האחים והנכדים והוא נשא את הילדים הקטנים בזרועותיו. הוא סיפר מעט על ההווי הצבאי. במסגרת תפקידו נפגש עם האוכלוסיה הערבית בעזה, וכאב את כאבם של החפים מפשע מקרב הערבים שנפגעו שלא במתכוון במרדף אחרי מחבל מסתתר. את חופשותיו מהצבא נהג לחלק בין הבית, למתן עזרה בלימודים לאחים הצעירים ולתיקונים שונים בבית, לבין ביקור אצל חבריו והתחייבויות אחרות כמו ביקור אצל משפחות הורים שכולים של חבר מהיחידה שנפל או אצל חבר מהיחידה שנפצע. ביום י"א בתמוז תשל"א (4.7.1971), שנתיים וחמישה חודשים לאחר גיוסו, נפל סגן-משנה מיכאל בעת שירותו והוא בן עשרים שנה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחיפה. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.
