בן-דויד (שרעבי), יוסף
בן אסתר וישעיהו. נולד ביום ו' בסיוון תרפ"ח (25.5.1928) בשכונת מחנה יהודה שליד פתח תקווה ולמד בבית-ספר יסודי. לפרנסתו עבד ביציקת מתכת והיה חבר ומדריך ב"נוער העובד". בשנת 1943 הצטרף לגדנ"ע וכעבור שנה עבר לחי"ש. בשעת אימוניו הראשונים בקפא"פ (קרב-פנים-אל-פנים) שהיה אז הנשק החוקי היחידי, היה בין המצטיינים ושמח על שניתנה לו אפשרות להימנות עם המגינים. ברבות הימים נשלח לקורס מפקדי-כיתות בחי"ש ובחוזרו פעל כמדריך עד יום התגייסותו. היה חובב ספורט, הצטיין במשחק כדורגל והיה האחראי והמרכז של קבוצת הכדורגל במקום. חביב ונכון לעזור לזולת. בן מסור ודואג למשפחה. לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות גויס ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני" וב-12.12.1947 נשלח עם כיתתו לגליל העליון, להקמת ביצורים נגד הפולש הסורי. לאחר חודש ימים הועברה מחלקתו לכפר סירקין, משם נשלחה לכפר הס וכפר יעבץ. יוסף השתתף בפשיטות על קווי-התחבורה של האויב, בכיבוש חיריה, סלמה, וכפר סבא הערבית. עם כניסת הלגיון הערבי ללחימה החמיר מצבה של ירושלים והדרך אליה נותקה על-ידי מערך הלגיון בלטרון. מבצע "בן-נון א'", שנערך בליל 24-25 במאי 1948, נועד לפרוץ את הדרך לירושלים. על גדודו הוטל לכבוש את לטרון. הכוח התוקף נתקל בכוחות אויב עדיפים ונאלץ לסגת. בקרב הנסיגה הקשה, נוכח עדיפות האויב ותנאי מזג-אוויר קשים, נפלו רבים מהלוחמים, ביניהם יוסף, שנפל ביום ט"ז באייר תש"ח (25.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
