בן-דויד, עמי (פואד)

בן כדורי וג'ורג'יה. נולד בשבט תרצ"ד (פברואר 1934) בבגדד, בירת עירק. אחרי שסיים את לימודיו בבית ספר יסודי שם, בשנת 1950, עלה לארץ אשר עליה הרבו לספר לו מקטנותו. כשהגיע אליה חתר אל מטרה אחת ויחידה: השתלבות מלאה בחיי המדינה – ומתוך כך מצא את דרכו למשק שדה נחום. בחיים שם מצא את סיפוקו, כי הרגיש שהוא שותף ליצירת יש מאין. ביוני 1953 גויס לצה"ל והתנדב לחיל הצנחנים. על אף הקשיים בחיל זה מעולם לא התאונן עליהם ורק ידע אושר, כי בחלקו נפל להיות בין חובשי הכומתה האדומה. השתתף בפעולות תגמול (כגון קלקיליה). בסוף שנת 1956 שוחרר מצה"ל וחזר לקיבוץ אשר בו חי בצנעה והיה אהוב על הכל. במערכת סיני התייצב ככל חבריו ללחום למען עמו נגד אלה שקמו עליו להשמידו. זמן מועט לאחר מכן תקף אותו משבר ולאחר לבטים החליט לעזוב את הקיבוץ. בעיר עבר קורס להכשרה מקצועית מטעם משרד העבודה והיה למסגר מיכני. אחרי שעבר ממקום למקום מצא עבודה (בשנת 1961) בבית החרושת "ארגמן". הצטיין בעבודה ומסור היה לענייני הפועלים מתוך עמידה ביושר על הגנת חבריו בלי שפגע בעבודת המפעל התקינה; היה חבר בוועד העובדים שהעריצו אותו. לאחר שנשא אשה בשנת 1962 חי הזוג את חייו הקשים בשקט ושניהם שאפו להקים להם את ביתם. שניהם השתכנו ברמת גן. בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא למילואים – וכתום המלחמה חזר אל ביתו. בפברואר 1968 נקרא שוב לדגל ועל אף מחלתו יצא – ואולם לא חזר, כי ליד יריחו מצא את מותו בעת חילופי יריות עם כוח אויב ביום י' בשבט תשכ"ח (9.2.1968). הניח אשה ושני ילדים קטנים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.