בן-דויד, מנחם

בן עשהאל ושושנה. נולד ביום א' באב תרצ"ז (12.7.1937) בחדרה. עודנו בגיל רך ידע טלטולים ונדודים שונים: זמן מועט שהה בשפיה, מקום שם שימש אביו כמורה, ולאחר-מכן – בקרית-ענבים, שם עבדו הוריו; ושוב – בטולוז שבצרפת, בה למדו הוריו בפקולטה למדעי הטבע והחקלאות שבאוניברסיטה; וכתום שנתיים שם – בחוות-הלימוד בתלפיות. לאחר שנה התגייס האב לצבא הבריטי, והאם, עם הילד, עברה למעלה-החמישה; אך בגמרו את גן-הילדים וכיוון שלא היתה שם כיתה א' עברו ההורים לגבעת-ברנר (האב כמורה והאם כעובדת בגן-הירק) ושם עשה שבע שנים תמימות. כשנתקבל האב כפקיד ממשלתי במשרד-החקלאות והמשפחה עברה ירושלימה נכנס מנחם לכיתה ח' של בית-החינוך על-שם ארלוזורוב, והמשיך לימודיו בבית-החינוך התיכון. אך גם כאן לא עשה בלתי אם שנה אחת – כי האוירה בבית, עיסוקי-האב יום-יום והסיפורים על העבר ועל המשפחה החקלאית הוותיקה – כל אלה, נוסף לאהבתו-שלו את עבודת-האדמה בכל נימי-נפשו, הוליכוהו למקום אחד: אל בית-ספר חקלאי. אז נתקבל לבית-הספר על-שם כדורי, בו למד עד סיימו את לימודיו. זמן-מה לפני עברו לשם היה מדריך ב"התנועה המאוחדת" וכחבר "עדת-הגליל" השתתף במחנות-עבודה שונים (בגבע, באיילת-השחר ובכפר-בלום). בסוף ינואר 1956 גויס מנחם לצה"ל במסגרת נח"ל, וכעבור זמן-מה, בשהותו עם חבריו בבית-העמק, באה הצעת-התנועה להוריד אותם לעין-רדיאן – יטבתה. מנחם התנגד לצאת להשלמת משק קיים ועוד מיום שעזב את גבעת-ברנר חלם על נקודה התישבותית חדשה ובתוך גרעינו נלחם על יציאה לעצמאות. מנחם תמך איפוא בהצעת הירידה לעין-רדיאן ודעתו נתקבלה, ובעצם ימיה הסוערים של מערכת-סיני ירדו החברים למקום-היאחזותם החדש. כאן ניהל מנחם את ענף הפלחה והמספוא, בו התמחה ב"כדורי". היה ספורטאי מובהק וזכה לכמה אותות-הצטיינות. השתתף בצליחת-הכנרת לרחבה ואף לארכה וגם בתחרויות-הצעדה של נח"ל והגיע עם קבוצת "החוף" לצעדה בהולנד ביולי 1956. אהב מוסיקה, ניגן בחליל ובאקורדיון והיה בעל קול ערב. כן אהב לסייר בארץ וכל חופשה מבית-הספר ומן הצבא היה מנצל לטיולים בה; בטיוליו התעניין בעיקר בהכרת-הצמחיה ובבעלי-החיים. אולם על סף התארגנותה של יחידת-נח"ל מוצנחת יצא מנחם למבצע נועז, שהיה גם אחרון-מבצעיו: בדרך לפטרה, ביום ט"ז באדר ב' תשי"ז (19.3.1957) נפל יחד עם שלושת חבריו-לסיור מכדורי האויב האורב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל ירושלים. ב"שלושים" לנפלו הוציאו חבריו בעין-רדיאן-יטבתה חוברת לזכרו. בשנת תשי"ט הוציאו הוריו ספר בשם "עד עשרים", הכולל דברים עליו וצרור-מכתבים משלו. בעין-רדיאן הוקמה מצבת-אבן – "יד מנחם", ובדרך הערבה (כשני קילומטרים דרומה לבאר-מנוחה) – גלעד לזכר ארבעת החברים שנפלו בדרך לסלע אדום. ספריה לזכרו על נושא הטבע וידיעת-הארץ הוקמה בבית-הספר על-שם כדורי. פרס נודד לאליפות-הספורט בבתי-הספר החקלאיים נקבע על-שמו; כן תרמו ההורים פרס נודד לאליפות בשחיה בבתי-הספר היסודיים בירושלים.