בן-דויד, חיים

בן דויד ולאה. נולד ביום ו' באייר תרע"ט (6.5.1919) בוינה, בירת- אוסטריה. שם סיים את לימודיו בגמנסיה העברית על-שם פרץ חיות. בשנת 1938 הגיע לארץ עם גרעין תנועת-הנוער "גורדוניה" מאז היה נתון ראשו ורובו בענייני-הבטחון. במלחמת-הקוממיות השתתף בקרב נגד הדרוזים ברמת-יוחנן, בפעולות בגליל המערבי המנותק ובמבצע "חירם". תוך כדי פעולות אלו נתמנה קצין- המבצעים ולאחר-מכן מג"ד בחטיבתו. מאוחר יותר ארגן את בסיס-ההדרכה הפיקודי בצפון והיה קצין אג"ם של הפיקוד. בתפקיד זה נקרא לשמש כעוזר ראש אג"ם. לאחר ששימש בתפקידי-מטה שונים התמנה בשנת 1955 מפקד חטיבת "גולני". אחר-כך היה לראש-מטה פיקוד-הצפון ומאוחר יותר שב לאכ"א כראש מינהל-הסגל. מתפקיד זה עבר לשמש בשנת 1958 כמזכירו הצבאי של ראש-הממשלה ושר-הבטחון דאז, דויד בן-גוריון. ביולי 1963 מונה חיים בן-דויד ראש אכ"א במטכ"ל וביום-העצמאות תשכ"ד הועלה לדרגת אלוף. חיים בן-דויד כונה בפי כל יודעיו בכינוי-חיבה "חב"ד" – ואכן, בעבודתו ובדרכו בחיים היו אבני-היסוד חכמה, בינה ודעת. הוא עשה את עבודתו במלוא-האחריות ומתוך תחושת-חובה עמוקה. מתוך חפזון עבד כשהוא מחפש את הדרך הקצרה לפתור כל שאלה אך לא בדרך שטחית. ולכן נהנה מאמון מוחלט של ראש-הממשלה ושר-הבטחון ובעבודתו היומיומית הוכיח, כי אמנם ראוי היה לאמון המוחלט. ביולי 1966 מונה שגריר-ישראל באתיופיה, ופעם, בהיותו בדרכו מאדיס-אבבה הבירה לחווה חקלאית, אשר היתה בניהולם של ישראלים, מצא את מותו בתאונת-מטוס; זה היה ביום י"ט במרחשון תשכ"ח (22.11.1967). הארון הוצב בשגרירות- ישראל באדיס-אבבה ומסביבו משמר-כבוד של אנשי-השגרירות. בטכס-האזכרה שהתקיים שם נכחו נציגי חצר-המלכות האתיופי, צמרת משרד-החוץ, אנשי-ממשלה ונכבדים. בליווי משמר-כבוד של רוכבי-אופנועים מצבא-אתיופיה יצא הארון אל שדה-התעופה ונתקבל על- ידי משמר-כבוד מיוחד שצעד בצעד אטי עד למטוס המיוחד של חיל-האויר הישראלי, שנשלח להעביר את הארון, העטוף בדגל-הלאום, לישראל. בלוד הורד הארון מהמטוס ועמו כתריסר זרי-פרחים – וביניהם זרים מקיסר-אתיופיה היילה סילאסי, ממשלת אתיופיה, ממשרד-החוץ הישראלי, מבית-הספר הישראלי באדיס-אבבה ומחבריו-לעבודה של המנוח. לארון חיכו בנמל-התעופה שרי-ממשלה, נציגי-צה"ל, אנשי הסגל הדיפלומטי ועוד נכבדים. קהל-אלפים השתתף בהלווייתו של חב"ד, שהובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול – וביניהם היה דויד בן-גוריון, שהמנוח היה מזכירו הצבאי במשך חמש שנים, שר-הבטחון משה דיין, סגן הרמטכ"ל ואלופי-צה"ל שנשאו את הארון. את נשיא-המדינה ייצג מזכירו הצבאי. הניח אשה ושלושה בנים.