בן-דויד, ד”ר משה
בן רוזה לבית הולנדסקי ודויד, נולד ביום 24.11.1898 בעיר לודז', פולין. בגיל חמש בערך עבר עם הוריו לקניגסברג שבגרמניה, שם סיים בית-ספר תיכון, ואחר-כך את הפקולטה לרפואה. בשנת 1923 עלה לארץ. תחילה עבד כפועל וזמן קצר היה רופא-בית בבית- החולים "הדסה" בתל-אביב. בראותו כי מרובים הרופאים בארץ, החליט לעסוק בעבודת מינהלה ולשם כך השלים את ידיעותיו בשפות עברית, אנגלית וערבית. עבודתו הראשונה בפקידות היתה במשרד האדריכלים "הקר וילין". אחרי-כן עבד שלוש שנים כמזכיר בבית-הספר הריאלי בחיפה. שנה אחת השתלם במינהל חינוכי באוניברסיטת "קולומביה" ובשובו לארץ הוזמן לכהן בתפקיד מזכיר כללי באוניברסיטה העברית. בשנים האחרונות התמסר לייסוד הפקולטה לרפואה והיה מזכיר ההנהלה. בעבודה זו מצא סיפוק רב, ותודות לידיעותיו וניסיונו המרובה ברפואה ומינהל הביא ברכה רבה למפעל הגדול של ייסוד הפקולטה לרפואה. בשעות-הפנאי התמסר לאסטרונומיה וצילומים, אהב את העבודה הציבורית והיה חבר בוועד הראשון של גן- החיות בירושלים. כחבר ה"הגנה" הושבע כנוטר בימי המנדט והשתייך לחי"ם ירושלים. ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948) עלה בשיירה להר-הצופים. הדרך להר-הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של ה13.4.1948- יצאה שיירה להר-הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין-ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר-הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחר-הצהריים הצליחו הערבים להעלות באש את שני האוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. הוא נספה יחד עם שאר העובדים המדעיים, הרופאים והאחיות. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסנהדריה בירושלים.
