בן-דוד, רבקה

בת יחידה להוריה – נפתלי ודינה, מניצולי-השואה. נולדה ביום ט"ו בתמוז תשט"ז (24.6.1956) בחיפה. למדה בבית-הספר היסודי הריאלי שבחיפה, בבית-הספר היסודי ע"ש דוד ילין שבמקום, וכן בבית-הספר התיכון 'חוגים' שבחיפה. סיימה במגמה ספרותית. היתה חניכת תנועת 'הצופים', ובנוסף לפעילותה בתנועה, התנדבה לשמש כוח-עזר בבית-החולים 'רוטשילד' שבחיפה. בתפקידה זה טיפלה במסירות בפצועי צה"ל בעת מלחמת יום-הכיפורים. תחביביה היו בתחום של מלאכת-יד – השאירה עיזבון של גובלנים, ציפויים אמנותיים לכריות ועבודות-יד אחרות. אף-על-פי שהיתה בת יחידה להוריה, גיבשה אופי עצמאי, תוך גילוי נאמנות ומסירות להוריה, וסבלנותה הגדולה כלפיהם היתה ניגוד לפינוק הרב שזכתה בו כבת יחידה להורים מבוגרים ניצולי-השואה. באוקטובר 1974 גויס רבקה לצה"ל. שימשה כפקידה בחיל-האויר והגיעה לדרגת רב"ט. על שירותה הצבאי נודע ממכתב-תנחומים של מפקד-היחידה, שכתב: "היכרתי את רבקל'ה, ופגשתיה מדי יום ביומו. היתה מחייכת תמיד, את תפקידיה מילאה בנאמנות ובמסירות, וידעה להשרות רוגע סביבה בכך זכתה להערכת כל הסובבים אותה". בצד הסיפוק המקצועי במילוי חובתה, היה הבסיס ששירתה בו בבחינת חממה חברתית בשבילה. ואמנם, שאפה לממש את יחסה לשירותה הצבאי, ברצונה להגיע לקצונה. אולם, את שאיפתה זו לא הצליחה לממש. נפלה בעת מילוי תפקידה, ביום ו' בשבט תשל"ו (8.1.1976). הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאירה אחריה הורים. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתבה מורתה בבית-ספר היסודי: "אינני יכולה להאמין שילדה זו, יפהפייה וחייכנית, מלאת-חיים, עדינה ומנומסת – איננה". מנהל בית-הספר 'חוגים' כתב למשפחה: "רבקל'ה היתה בת-טיפוחינו בכל שנות-נעוריה, ולבנו דואב על חיים צעירים שקופחו באבם".