בן הזקונים של עליזה ובנימין, אח לכרמלה, אריה, גדעון, מירה ואילן. נולד ביום י"ז באלול תשכ"ח (10.9.1968) במושב אחיטוב. שמו ניתן לו על שם גיסו של אביו, דניאל חי, שנדרס בדרכו לעבודתו. אמו של דני הייתה אז בחודשי הריונה הראשונים. דני למד בבית הספר היסודי "ייכון" שבעמק חפר והמשיך לבית הספר המשותף בכפר ויתקין. את לימודיו המשיך בבית הספר התיכון "רופין" וסיימם בבית הספר התיכון ע"ש בן גוריון. הוא שיחק כדורסל בקבוצת הנערים "מכבי נתניה" ואהד את קבוצת "מכבי תל-אביב". בהיותו בתיכון, עוד בטרם מלאו לו שש-עשרה שנים, דרש דני לקנות אופנוע. אביו סירב, אך לא יכול היה לעמוד בקסמו ובדרישתו הנחרצת ולפיכך סיפק את מבוקשו. התנאי היה כי דני ימתין עם הרכיבה עד שיוציא את הרישיון, והוא אכן עמד בתנאי ההסכם. לאחר שקיבל את הרשיון הנכסף, היה דני מרכיב את אמו על האופנוע ויחד היו יוצאים לטיולים ביישוב, בתעלות ובשטחים החקלאיים, ונהנים הנאה גדולה. בדרך זו הוסרה גם התנגדותה של האם לרכיבה על האופנוע. דני היה ילד יפה תואר, יופיו הקסים את בני המשפחה, את חבריו ללימודים ובמיוחד את בנות השכבה. בזכותו היה הבית מלא חברים ובני משפחה שרצו לשהות במחיצתו. דני היה נצר למשפחה לוחמת. דודו מצד אמו שירת ב"צנחנים" ולו רקע "אדום" מהצניחה במיתלה. אחיו אריה שירת ב"צנחנים", האח גדעון – בשריון, ואילן נלחם במלחמת לבנון הראשונה ב"גולני". ליאור, האחיין, שירת בנח"ל, ברק שירת בחיל האוויר ואחיין נוסף – אסף – שירת ב"גבעתי". במחצית חודש נובמבר 1986 התגייס דני לצה"ל. הוא הוצב בחטיבת "הצנחנים" בגדוד 890 ושירת כמגיסט. דני היה חדור מוטיבציה וערך שלושה מסעות כומתה: האחד כטירון, השני כמ"כ והשלישי – "בשביל החבר'ה". הוא אהב מאוד את הצבא ואת חטיבת "הצנחנים" בפרט. הערכה רבה הייתה לו לסמג"ד בני גנץ, היום אלוף, וכן למפקד הפלוגה חג'בי. דני היה חביב על כל המשפחה ונערץ על אחיותיו, אחיו ואחייניו. אלה אהבו אותו אהבת נפש וראו בו גיבור, בשל הכומתה האדומה שחבש. באחד הימים נסע דני עם אביו ששאל אותו איזו מכונית קטנה הוא אוהב. דני שאל את אביו מדוע הוא מתעניין במכוניות קטנות ואביו ענה – סתם כך. דני השיב כי "סיאט איביזה" היא מכונית טובה. אביו לא חשב פעם נוספת ורכש בעבורו את הרכב. היום שבו קנה לדני את המכונית שעליה המליץ, בצבע אדום כצבע הכומתה שלו, לא יישכח לעולם. דני שירת באותה עת בלבנון ומשהתבשר כי "סיאט" אדומה ממתינה לו בבית, היה מאושר. אף כי היה בן הזקונים והילד המפונק של אמו, שירת דני בכל החזיתות – בלבנון, בעזה וביהודה ושומרון. כשהיה צריך לחזור מחופשות לבסיס, הייתה אמו נוטלת ממנו את הקיטבג ומלווה אותו עד לאוטו. לאחר שירותו הצבאי הכיר דני את בחירת לבו יפעת. זו התקבלה בבית הוריו באהבה רבה ובמהרה הפכה לבת בית. השניים נשארו לגור בבית ההורים גם לאחר נישואיהם ועד לאחר לידת בנם הבכור תומר, בחודש יוני 1997. בני הזוג בנו את ביתם בהרחבה של מושב אחיטוב, ושם נולדו ילדיהם עידו, בחודש אוגוסט 2000, ומאי, שנולדה באוקטובר 2002. דני היה פעיל ומעורב במתרחש במושב והיה חבר הנהלת הוועד המקומי. בנובמבר 2003 נפטרה עליזה, אימו של דני. לאחר שחרורו מצה"ל יצא דני לעבוד בשליחות משרד הביטחון באבטחת מטוסים ושגרירויות ושהה במקומות שונים ברחבי העולם. בעת היותו מאבטח בהולנד, נתקל במחבל שזיהה אותו כאיש ביטחון וניסה להתנקש בו. לאחר מרדף שניהלה המשטרה המקומית, נתפס המחבל. לאחר חזרתו ארצה ועזיבתו את שירות הביטחון החליט דני לפתוח עסק עצמאי. הוא פתח חנות מוזיקה בנתניה בשיתוף עם החתן של אחותו. משסגרו את החנות התקבלו השניים לעבודה בחברת "עלית" שהקימה באותה עת מחלקה בשם "סיירת המלוחים". בתפקידו הראשון בחברה היה דני סוכן מכירות. עד מהרה גילו הממונים עליו את יכולותיו ואת כושר המנהיגות שניחן בו והציעו לו תפקיד של מנהל מכירות אזורי. בהמשך, קודם ומונה כמנהל מכירות מאזור חדרה ועד גדרה. בשנת 2000 נבחר דני למנהל מצטיין ונשלח לסמינריון של חברת "פפסיקו" בניו-יורק – חברה שותפה בחברת "עלית-שטראוס", וזכה במדליה של מנהל מצטיין. דני המשיך לעשות חיל בתפקידו ובשנת 2006 זכה שוב בתואר מנהל מצטיין. תעודת ההצטיינות שנמסרה לבני המשפחה פירטה את הישגיו: 17% גידול במכירות לעומת השנה הקודמת; 89% ביצוע בביקורים המוצלחים באופן רציף לאורך השנה, עובדה המעידה על שירות איכותי ביותר ללקוחות החברה; 10% גידול במספר הביקורים המוצלחים לקו, עובדה המעידה על התייעלות; 47 לקוחות נוספים שתרמו משמעותית לגידול במכירות. על כל אלה ניתנה לדני הערכת החברה, אהבתה ותודתה. דני שירת במילואים במשך 17 שנים כלוחם בגדוד "חיר"ם" והשתתף בפעילות בכל הגזרות. הרעות האמיצה שבין הלוחמים בפלוגה ליוותה אותם גם מחוץ לשירות המילואים והם נהגו להיפגש בהזדמנויות שונות עם בני המשפחות ולבלות בצוותא. ביום 2.8.2006 גויס דני ב"צו שמונה" לשירות מילואים עקב מלחמת לבנון השנייה. ביום י"ב באב תשס"ו (6.8.2006) המתין עם יחידתו לפקודה להיכנס ללבנון. החיילים מצאו מחסה מפני השמש הלוהטת ליד קיר בית העלמין שבקיבוץ כפר גלעדי. לאחר שהות של כ-30 דקות טיל קטיושה שירה החיזבאללה פגע בהם פגיעה ישירה. דני נפגע פגיעה אנושה ונפטר בדרך לבית החולים "זיו". עמו נפלו עוד אחד-עשר חיילי מילואים: רב-סרן אליהו אלקריף, סגן שמואל חלפון, סגן יוסף (יוסי) קרקש, רב-סמל ראשון שלמה (שלומי) בוכריס, רב-סמל מרדכי (מוטי) בוטבול, רב-סמל זיו בלאלי, רב-סמל מריאן ברקוביץ, רב-סמל רועי יעיש, סמל-ראשון יהודה ברוך גרינפלד, סמל-ראשון שי שאול מכלוביץ וסמל גריגורי אהרונוב. דני היה בן שלושים ושמונה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין באחיטוב. הותיר אישה, שני בנים ובת, אב, שתי אחיות ושלושה אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון. במסגרת תפקידו בחברת "עלית-שטראוס" היה דני אחראי על ימים מרוכזים ל"פתיחת" לקוחות חדשים. לאחר נפילתו הוחלט בחברה לקיים יום פתיחת לקוחות על שמו. ביום זה השתתפו אלמנתו ושלושת ילדיו. תומר, בנו בכורו, עמד בראש אחד הצוותים וזכה במקום הראשון ב"פתיחת לקוחות". מעשה אבות יעשו בנים. עוד הונצח דני בקריאת חדר הישיבות של הנהלת החברה על שמו ובפינת זיכרון מיוחדת. כמו כן התקיים לזכרו טורניר כדורסל במושב אחיטוב, אותו ארגנו חבריו ששיחקו עימו כל שבוע במגרש באחיטוב.
