בן דוד, גיא

בן מרגלית וסימון. נולד ביום כ"ה באלול תשל"ו (20.9.1976) בקרית גת, אח צעיר ליוסי, לאה ואורלי. גדל והתחנך בקרית גת. למד בבית-הספר היסודי 'שפרינצק' ובבית-הספר התיכון 'שלאון'. מגיל שבע החל גיא לשחק בנבחרת הכדורסל העירונית, שהתקבל אליה בשל אהבתו הגדולה לספורט ובשל גובהו. הוא שיחק בנבחרת שנים רבות, עד גיוסו, וזכה בהצלחה מרובה. גיא גילה עניין רב באופנועים וחיכה בקוצר רוח שימלאו לו שש- עשרה שנה כדי שיוכל להוציא רישיון נהיגה ולקנות אופנוע – ואכן כך היה. כבר מגיל צעיר עבד בחריצות והיה עצמאי ובוגר. תמיד מוקף חברים ואהוד על כולם, פעיל ומוכן לעזור. גיא התגייס לשירות חובה בצה"ל בדצמבר 1994. בתחילת שירותו לא שובץ גיא ליחידה קרבית בשל בעיות רפואיות, אבל היה לו חשוב להיות לוחם ולהעלות את הפרופיל וכך, לאחר הטירונות, שובץ כלוחם בגדוד נ.מ. לדברי מפקדיו, השתלבותו בגדוד היתה יוצאת מן הכלל והוא עשה את תפקידו בהצלחה מרובה. גיא ניכר בצניעותו ובמיוחד בטוב הלב שהקרין כלפי החברים. ללוחמים הצעירים שימש כאח גדול, יועץ ומכוון. מפקד הגדוד תיאר את גיא כחייל אכפתי ומסור, שמילא את תפקידו, תרם לפיתוח וקידום תהליכים במקום שירותו והיה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד. בשובו הביתה לחופשות מהצבא לא נח לרגע. היה נחוש להספיק הכל – לעזור לאמו, לפגוש חברים ולבלות. גיא נפל בעת מילוי תפקידו ביום ה' בסיוון תשנ"ז (10.6.1997), בתאונת-דרכים בסמוך לצומת הנגב, בעת שעשה דרכו חזרה מביתו לבסיס על אופנועו. לאחר מותו הועלה גיא לדרגת סמל. בן עשרים-ואחת היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית גת. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. חברתו כתבה: "נלקחת מכאן ונשארתי לבד/ בבדידות הלא נגמרת/ כיום אתמול אני זוכרת אותך/ וכיום אתמול עוד אוהבת/ נאחזת במציאות השחורה/ בשביל לא ליפול לחלום./ לחלום הנכסף בו אני ואתה אדם ולא נשמה/ גיא, אני אוהבת אותך."