בן-דוד (בארי), גדעון

בן לילי ודוד, נולד בשנת 1928 בבגדד, בירת עיראק. בעירו סיים שש כיתות של בית-ספר עממי וראה את עתידו במסחר או בפקידות בארץ-הולדתו, אולם הטבח והפרעות שנערכו ביהודי בגדד בימי ראשיד עלי אל-כילאני ב- 1941 וגזירות הדיכוי והנישול שנגזרו על היהודים אף במשטר שלאחר-כך, חשפו לעיניו את השפלות התהומית שבחיי שיעבוד וגלות והוא החליט להשתחרר מהם. גדעון הצטרף לחוג קטן של לומדי ציונות ועברית במחתרת ובקיץ 1945 התחפש לערבי וכך עבר דרך עיראק, סוריה ועבר-הירדן והעפיל ארצה. היה שנה אחת בהכשרה בקיבוץ מעוז חיים ומחצית השנה באלונים. אחר-כך התאחד הגרעין שלו עם הכשרת הצופים ב' ובמוצאי יום-כיפור תש"ז התנחל עימהם בנגב, בבארות, אחת מ- 11 הנקודות שהוקמו אז בן-לילה. משהחלה מלחמת-העצמאות התייצב לשירות ה"הגנה" ושירת בליווי שיירות לירושלים ובמילוי תפקידים מיוחדים. גדעון נפל בפעולה מיוחדת. התאריך המשוער של נפילתו הוא ט' בטבת תש"ח (22.12.1947) לאחר מותו הוענקה לו דרגת סגן. מקום קבורתו לא נודע. מצבות לזכרו הוקמו בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים ובקיבוץ בארי. בספטמבר 2004, במסגרת חקירת היחידה לאיתור נעדרים בצה"ל נמצא כי שתי גופות שנתגלו בחפירות בתל גיבורים בחולון הם גופותיהם של גדעון בן-דוד ודוד שמש. השניים הובאו למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל.