בן-דוד, אלעד (אפרים)

בן נעמי ואריה. נולד ביום י"ט בטבת תש"ל (28.12.1969) באשקלון. בן בכור להוריו. גדל והתחנך בעיר הולדתו. כבר בגן הילדים הוכר כילד שחונן בכשרונות יוצאי דופן. אלעד למד בבית-הספר היסודי 'אילנות' והמשיך בלימודים תיכוניים בבית-הספר התיכון 'תגר' במגמה הביולוגית. היה נער חובב טבע, בעל תודעה חברתית מפותחת ורגישות רבה לזולת. כל אלה מצאו ביטוים בפעילות חברתית ענפה, שניהל בבית-הספר ובתנועת הצופים שבה היה חבר מגיל 8. אלעד נהג לסייע לתלמידים מתקשים ונטל על עצמו תפקידי מפתח בתנועת-הנוער ובבית-הספר כאחד. שימש יו"ר מועצת התלמידים בבית-הספר ושליח מטעם תנועת הצופים לקהילה יהודית בארצות-הברית. לצד כל אלה סיים את לימודיו התיכוניים בהצטיינות, שזיכתה אותו בפרס. אלעד גויס לשירות סדיר בצה"ל בחודש ספטמבר 1987. תחילה שירת במסגרת גרעין נח"ל במשך שנה וחצי, לאחר-מכן יצא לקורס מ"כים, אותו סיים בהצטיינות, והמשיך בקורס קצינים, שגם אותו סיים בהצטיינות במסגרת שירותו בגדוד צנחנים. בשנת 1992 קיבל את פרס הרמטכ"ל וייצג את ישראל בלוס אנג'לס במסגרת חגיגות יום העצמאות. היה בכוונתו לפרוש מן השירות ב- 1993 וללמוד רפואה ורק מינויו למפקד יחידת צנחנים נבחרת, שגרם לו קורת-רוח רבה, עיכב זמנית את מימוש החלטתו. אלעד נפל בקרב בדרום לבנון בעת סיור מבצעי ביום כ"ב בניסן תשנ"ג (13.4.1993) והובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי באשקלון. הניח אחריו הורים ושני אחים – אלון ואייל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון יצחק רבין על הצטיינותו של אלעד כקצין אינטליגנטי ומשכיל ועל שליטתו בתחומי דעת נרחבים, ובעיקר על היותו מנהיג ומופת לחיקוי בעיני פקודיו. הוא הועלה לדרגת רב-סרן לאחר נפילתו. קהילת בני ישראל רמזין מניו ג'רזי נטעה עץ להנצחת זכרו ביערות הקרן הקיימת. חבריו ומוקיריו ריכזו חומר במטרה להוציא חוברת להנצחת זכרו, קהילת סירקוז קראה את שבט הצופים על שם אלעד וכן הקימה קרן מילגות לצופים ישראלים על שמו.