בן-דוד, אור

בן דב ויונה. נולד ביום י"ז באייר תשי"ט (24.5.1959) בקיבוץ להב. הוא למד בבית-הספר היסודי שבקיבוצו והמשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר 'מבואות הנגב' שבקיבוץ שובל. אור גדל בחיקה של משפחה חמה ואוהבת והיה קשור מאוד להוריו ולשלושת אחיו. בד-בבד גילה ערנות רבה לנעשה בחיי הקיבוץ והרבה לשוחח עם אביו על בעיות הקיבוץ השונות. בלימודים לא השקיע מאמץ רב, והישגיו נבעו בעיקר מכישרונו הטבעי. אולם, בעבודה השקיע את כל-כוחו ולא היה מוכן ללכת לעבודה קלה, כשמישהו אחר עוסק בעבודה קשה. אור היה חקלאי בנשמתו ובתחום זה ראה את ייעודו. מעורב חזק בחיי החברה. הוא היה נער שאיכפת לו, ונטייתו לעזור לבני-אדם חרגה ממסגרת משפחתו הקרובה. על-אף גילו הצעיר ידע אור להקנות לבן-שיחו את ההרגשה שהוא מכבדו כאדם – אם צעיר, מבוגר או ילד, ואם יהודי או בדואי – ולכן זכה להערכה רבה מצד כל-מי שהכיר אותו. אור הקרין סביבו חמימות ושמחת-חיים והיה אהוב על חבריו; הרבה לבלות עמם באירועים חברתיים שונים, ולעסוק בספורט, תחביבו העיקרי. במחצית נובמבר 1977 גויס לצה"ל והוצב ליחידת-נח"ל. על-אף האימונים המפרכים בטירונות ולמרות הלחץ התמידי מצא פנאי לשמור על קשר-מכתבים הדוק עם הוריו וחבריו, ותמיד ביקש שיעדכנו אותו בכל הנעשה בקיבוץ. על-אף פציעה ברגלו המשיך באימונים ולא ניצל זאת להקלתם. בתום הטירונות הוצב ליחידה בנח"ל והיה מיועד להישלח לקורס-מ"כים. ביום ד' בניסן תשל"ח (11.4.1978) נפל בעת מילוי תפקידו, בדרום לבנון, במבצע-ליטני. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבקיבוץ להב. השאיר אחריו הורים ואחים. "אור ידע היטב לאיזו מטרה נעלה יצאו הוא וחבריו לנשק, ובידיעה מלאה על המחיר הכבד שעלול להיתבע מכל אחד ואחד יצאו למשימתם", כתב מפקדו במכתב-תנחומים למשפחה. קיבוץ להב הוציא לאור חוברת לזכרו, בשם 'אור'.