בן-גרא, אהוד

אהוד, בן תמר ואשר, מניצולי השואה, נולד ביום ט"ו בטבת תשי"ב (13.1.1952), בקיבוץ בית-קשת. הוא למד בבית-הספר היסודי בבית-קשת ואחרי-כן המשיך לימודיו בבית-הספר התיכון שם. אהוד (שכונה גם "אודי") היה ילד עקשן, עצמאי ותקיף, שלא ניאות להיכנע למרותם של גדולים. אם כי לא שם-לב כמעט לשיעורים בכיתה, ידע היטב את החומר. לדברי מורהו, התבלט אודי כתלמיד מוכשר, שהתעניין בביולוגיה. הוא היה ער, קשוב לטבע וחי אותו ואהב מאוד בעלי-חיים. בילדותו נראה תמיד לועס צמחים והיה נוהג לצאת לקטוף פירות שונים מהעצים, ביודעו בדיוק באילו עצים הפרי-מתוק ובשל. אהוד היה פעיל בחיי הכיתה. הוא אהב לטייל, ובמיוחד בלילה. כשסיים את לימודיו התיכוניים, החליט אהוד, שהיה הצעיר בבני-כיתתו, לצאת לשנת הדרכה בתנועת "המחנות העולים" בקרית-ביאליק. חניכיו שם אהבוהו והעריצוהו. הוא אהב מאוד לקרוא ספרי בלשים ומערבונים והוא היה חובב קולנוע מושבע. הוא ידע ואהב לשיר, והרבה להאזין לתקליטים; במיוחד נהנה להאזין לתקליטיה של חווה אלברשטיין. הוא גם רקד יפה והיטיב לשחק בכדורגל. אהוד היה זריז ומלא תנועה. הוא אהב לחיות, חי את ההווה ומעולם לא תכנן לעתיד (פרט לתכנון נסיעה לחו"ל, לאחר סיום שירותו הצבאי). כן ניחן בחוש הומור והרבה להתלוצץ ולספר בדיחות. יחד עם זאת היה רגיש וער לנעשה סביבו אף-על-פי שכלפי חוץ הקיף עצמו כאילו בקליפה דוקרנית. הוא היה ציני ובטוח בעצמו. בטחונו זה נבע מיכולתו הרבה לעשות דברים בקלות ובלא מאמץ. נוסף על בטחונו-העצמי הצטיין אודי ביכולת לקבל דברים בשלווה ולא להתאונן. למרות יחסו המבטל, כביכול, הצליח ליצור קשר בלתי-אמצעי עם אנשים. הוא היה טוב-לב מאין כמוהו מוכן לעזור לזולת ולסייע בכל. כשנרתם למשימה, היה עושה את שלו בכל הרצינות והמסירות. כן אהב מאוד את קיבוצו ואת העבודה בכותנה. הוא אהב חברתן של נערות, אולם יחסו לחברתו היה מיוחד במינו והוא התכונן לשאתה לאישה. אהוד גויס לצה"ל בתחילה נובמבר 1970 והוצב לחטיבת "גולני". לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים חי"ר בציון גבוה, הוצב לגדוד "גדעון" של החטיבה. אחרי-כן השלים קורס קציני חיל-רגלים וקורס קציני ומש"קי מרגמות 81 מ"מ (אותם סיים בציונים טובים מאוד) ומונה מפקד מחלקת מרגמות בגדודו. בתפקיד הזה העריכוהו מפקדיו כקצין טוב מאוד, מוכשר, אחראי וחרוץ, ממושמע ובעל יזמה רבה, איש מקצוע ממדרגה ראשונה, המשקיע את כל רצונו ויכולתו בעבודה. לדברי חבריו, מחלקת המרגמות שלו הייתה הטובה בחטיבה. הוא הקפיד מאוד על הופעתו ושימש דוגמא אישית. הוא דאג להסדיר את הכול, כשחיוך נבון תמיד על שפתיו. אהוד היה חבר טוב לפקודיו, אך ידע גם להקפיד ובעניינים עקרוניים לא ניאות לוותר והחיילים אהבוהו מאוד. כעבור זמן מונה אהוד לסגן מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד והועלה לדרגת סגן. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, עמד אהוד לסיים את שירותו הסדיר. הוא נשלח למוצב ליד קוניטרה ברמת-הגולן וביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), כשעמד בתצפית על אזור הקרבות, נפגע ישירות מפגז ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבית-קשת. השאיר אחריו הורים ושישה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד גדודו: "אהוד ביצע את תפקידו בצורה מושלמת ומופתית, באומץ לב, במסירות ובאמנות. הוא היה מפקד טוב, חביב ואהוד על חבריו". קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים עליו וכן קטעים ממכתביו.