בן-גיאת, אליהו (אלי)

בן אסתר ומאיר, נולד ביום כ"ח בחשוון תרצ"א (19.11.1930) בירושלים. אביו פקיד ממשלתי בכיר ואמו – נצר לגזע הרבנים הכוללים מיוצאי רודוס. אליהו למד בבית-הספר "אליאנס" ביפו, הצטיין בכשרונות לשוניים ודיבר מלבד עברית וערבית, צרפתית, איטלקית, אנגלית וספרדית. הוא נתקבל לבית-הספר התיכון "האחים הצרפתים" ביפו, אולם בן 14 עזב את לימודיו בגלל יחס האיבה ליהודים מצד המורים והתלמידים. אליהו ביקש להצטרף לשורות הפלמ"ח, אך לא נתקבל משום גילו הרך, ולא ראה לפניו דרך אחרת אלא להשיג תעודה לא נכונה שתעיד כי הוא מבוגר בשלוש שנים, כלומר בן 17. עם התעודה בידו, הצטרף לפלמ"ח. כשנתיים התאמן בבית הערבה, מעלה החמישה, רמת רחל ואשדות יעקב ובין היתר נשלח להעביר פליטים יהודים מסוריה לגליל ולהבריח משם נשק. בפעולתו זו נתפס על-ידי המשטרה הבריטית אולם שוחרר מפאת גילו הצעיר. לשופט הבריטי אמר: "אם אתם אינכם מגינים עלינו – נתגונן אנו בעצמנו". ב"שבת השחורה" (29.6.1946) נאסר ברמת רחל יחד עם כל אלה שהתנגדו לחיפוש שערכו הבריטים והועבר ללטרון. לאחר חודש שוחרר, כי טרם הגיע לגיל בגרות. הוא מונה למפקד טנדר- נוטרים ששמר על צינור-המים בנגב. משסיים את תפקידו חזר לבית הוריו ועבד בחברת החשמל ובנמל. בליל 29 בנובמבר 1947 – עת חבריו צהלו ושמחו – תקפתו רצינות של אדם מבוגר ומנוסה: "מי יודע כמה דם יהודי יישפך עכשיו עד שנשיג את שלנו" – אמר לחבריו – והתגייס מיד. הוא היה אחד מהמלווים הקבועים של השיירות לירושלים. בהמשך נתמנה למפקד משוריין ואחר-כך לסגן מפקד שיירה. ליד נווה אילן עלתה אחת המכוניות על מוקש. השיירה נעצרה ומטר אש ניתך עליה מכל צד. אליהו התאושש ובמקלע ה"ברן" בידו רץ לקראת המתקיפים והבריחם. במעשהו זה הציל את השיירה מכליון ולקח נקם מהאויב על רצח שבעת הנוטרים ביאזור. אחר-כך יצא להגן על השיירות לכפר עציון והשתתף בקרב שיירת נבי דניאל. הוא וחבריו גילו שם את באר-המים ובזה הצילו את חיי הפצועים. לאחר שחזר לירושלים לא נטל לו חופשה לנוח קצת ויצא מיד לקסטל. לקראת מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים נכבש הקסטל השולט על הדרך והוחזק על-ידי כוחותינו. הערבים ערכו מספר התקפות-נגד במגמה להחזיר משלט חיוני זה לידיהם ובאחת מהן, בליל 7-8 באפריל, נהרג מפקדם עבד אל-קאדר אל-חוסייני. ביום כ"ז באדר ב' תש"ח (7.4.1948) ערכו הכוחות הערביים התקפה עזה כדי לכבוש את המקום ולמצוא את גופת מנהיגם. מחלקת פלמ"ח שהשתייכה לגדוד החמישי של חטיבת הראל יצאה כתגבורת לקסטל ואנשיה חיפו על נסיגת מגיני הקסטל. בקרב הנסיגה הקשה נפלו רבים ממחלקת התגבורת ואליהו ביניהם, והוא בן שבע-עשרה וחצי. נקבר במעלה החמישה. ביום י"ב בכסלו תשי"ד (19.11.1953) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.