בן אלברט ופאולה. נולד ביום ח' באב תרצ"ט (24.7.1939) בסופיה, בולגריה. בשנת 1948, והוא אז בן תשע עלתה המשפחה לישראל ושוכנה בעיר רמלה. הוא למד בבית-הספר היסודי המקומי 'אחוה' וסיים אותו בהצלחה רבה, בייחוד במקצועות הריאליים. בשנת 1952 עבר חיים לבית-הספר התיכון שבאזור רמלה-לוד, בו למד במגמה הריאלית. בגיל שבע-עשרה סיים בהצטיינות את לימודיו התיכוניים והתחיל ללמוד בטכניון שבחיפה, בפקולטה להנדסה אוירונוטית, כעתודאי. נושא התעופה כבש את לבו עוד מגיל צעיר. ימי-נעוריו עברו עליו בפעילות נרחבת בגדנ"ע-אויר. כאן מילא תפקיד של מפקד-חוג. בחופשות הקיץ עבר קורסים לאוירונוטיקה בבית-הספר של חיל- האויר, כולל קורס-טיס. בגיל שש-עשרה טס טיסת יחיד במטוס 'פייפר'. בעבור הנער שעלה ארצה עם קום המדינה, נקשרה אהבת ארץ-ישראל עם אהבתו לחיל-האויר בקשר שלא נותק עד יום-מותו. חלומו היה לבנות 'מטוס עברי', והוא האמין באפשרות הגשמת אותו חלום עוד בסוף שנות ה-50, כאשר רבים מחבריו הטילו ספק בעצם הכדאיות שבלימודי האוירונוטיקה. ביולי 1960, והוא אז בן עשרים ואחת, סיים את הפקולטה להנדסה אוירונוטית כמהנדס מוסמך. בתום לימודיו נשלח מטעם הטכניון למפעלי מארסל דאסו בצרפת, להשתלם בהם כמהנדס לאוירונוטיקה. בדצמבר 1960 גויס לחיל-האויר. קרוב לעשרים שנה הקדיש חיים לחיל מכישוריו וממרצו. במהלך שנים אלו מילא תפקידים רבים ומגוונים, במיוחד בתחומי התכנון, המחקר והפיתוח של חיל-האויר. בשנת 1963 נשלח לשנה, על-ידי חיל-האויר, להשתלמות בתכנון טילים ב'מכון הטכנולוגי של קרנפילד' באנגליה. במכון זה השתלם בהנדסת טילים והתמחה בחוזק ואוירואלסטיות. הוא עשה עבודת-מחקר על 'פרפור כנף טיל', שהגיש כעבודת-גמר למוסד. בשובו מאנגליה נשא לאישה את שלויה לבית עלה, שהכיר בחיל-האויר. הוא הקים את ביתו ברמת-השרון, ושם אף נולדו שני בניו: שחר ודורון. מאוגוסט 1964 עד מרס 1971 שירת בתפקידים של מהנדס וראש קבוצת-תכנון בחיל- האויר. במשך שבע שנים אלו ביצע אישית, או בוצעו בהנחייתו, מספר רב של פרוייקטים בתחומים שונים, ביניהם: פיתוח והתאמה של מכלי-דלק, מערכות דלק ותדלוק באויר, התקנת מערכות קשר, שריון למטוסים קלים ולמסוקים, התאמת מטוסים לצילום כולל, התקנת מערכות-צילום ומערכות-קירור בעבורם. בתקופה זו, תוך כדי עבודה אינטנסיבית בחיל-האויר, המשיך בלימודיו בבית-הספר למוסמכים של הטכניון, בו השתלם, באוירואלסטיות בפקולטה לאוירונוטיקה. בשנת 1969 קיבל תואר מגיסטר למדעים במקצועו. לקראת קבלת תואר זה עשה עבודת-מחקר בנושא: "התחלקות ההספק של תגובת מבנה כלי-טיס לטורבולנטיות אטמוספירית מחושבת בעזרת תורת הבוכנה'. במרס 1971 הועלה לדרגת סא"ל בתפקיד ראש מערכה לפיתוח ה'כפיר'. במסגרת תפקידו היה עליו לסכם תכניות פיתוח ה'כפיר', לדאוג לתקצובם הנאות תוך מעקב ופיקוח על ביצועם בתיאום עם הגורמים המקצועיים במפקדת חיל-האויר ובתעשיה האוירית. בפרק- זמן זה תוכנן ונבנה מטוס ה'כפיר' למערכותיו ומערכות-העזר שלו, ואף נעשה תכנון מוקדם של 'אריה'. חמש שנים שירת בתפקידו זה. היו אלה שנים מעניינות ורבות-פעילות בחייו, כשהוא זוכה להיות שותף פעיל בהגשמת חלום-חייו. אך שנים אלו היו גם שנים רצופות סבל וייסורים בעבורו. הוא חלה במחלה קשה מאוד ונאלץ להיאבק על חייו. חיים לא ויתר, בעקשנות ובאופטימיות האופייניים לו כל-כך, היה יוצא בבוקר לבית-החולים לקבל את הטיפולים הנאותים וממשיך משם לעבודתו בחיל-האויר. היו ימים שנאלץ לשכב בבית- החולים, אך גם בימים קשים אלה השתדל, בעזרת חבריו ופקודיו, להמשיך בעבודת הפיתוח. המאבק הצליח, חיים גבר על מחלתו בשנת 1973. במרס 1976 נתמנה למפקד יחידת-הניסויים של חיל-האויר, ובתפקיד זה שירת כשנתיים- וחצי עד למותו הפתאומי ב-28 ביוני 1978, בטרם מלאו לו 39 שנים. מדברי מפקדים וחברים לעבודה: "לפני כשנתיים עזב אותנו וכאילו הוא עדיין אתנו. כאילו מסתובבת בשדה הניסוי רוחו השלוה ולנגד עינינו – חיוכו הרוגע… חיים שהיה בעל ראייה ובעל כושר-ניתוח לטווח ארוך, הבין את הצורך לתכנן ולפתח את תשתית המערכות בשדה הניסוי. בהתאם לתפיסתו ותוך הבנת צורכי חיל-האויר בניסוי ואבלואציה של אמצעי- לחימה חדשים, בנה את היחידה כיחידת-ניסויים ולא כשדה-ניסוי בלבד ופיתח את השדה ואת היחידה בפני חיל-האויר ובפני צה"ל בתחום רחב מאוד של ניסויים. בתקופתו הוחל בתכנון ארוך-טווח, בהכנת תכניות-אב ובמימושן. אולם, מעל לכול היה חיים בן-אדם, חבר טוב שלא השיב ריקם בקשה לעזרה או עצה, מפקד טוב ומבין לפקודיו. כאשר היה עוסק בנושא 'הפרט', לא היה מניח לו עד שמצא את הפתרון הטוב ביותר בעבור החייל. כאשר ידע על בעיות אישיות במשפחתו של חייל, היה מבקר גם בביתו ומשתדל לסייע הרבה מעבר לדרישות התפקיד. לחיים לא היה מוכר המושג 'שעות-עבודה' והיית יכול למצוא אותו במשרדו גם בשעות-הלילה המאוחרות. תמיד מוכן להקשיב ולעזור בעצה ובמעשה, תוך גילויי אורך-רוח, סבולת וסבלנות כלפי חייליו וחבריו לעבודה. דבק במשימות על אף הקשיים שנערמו לא-אחת בדרכו, כשהוא מגלה ביטחון ושקט נפשי מופלא גם במצבי-לחץ. חיים היה איש משפחה מסור. בעל אוהב ואב שהקדיש כל רגע פנוי לחינוך שני בניו ולבילוי במסגרת המשפחתית. במותו אבד לנו אדם, חבר ומפקד שדרכו היתה פתוחה לפניו". מאמר מפרי-עטו בנושא 'שדה הניסוי' התפרסם ב'מערכות', בחוברת מאי-יוני 1980. שם המאמר 'שדה הניסוי – מקור להפקת מידע'. מדי-שנה נערך בחיל-האויר יום עיון בנושא 'שדות-ניסוי' לזכרו של אלוף-משנה חיים בן-ברק. ב'יער המגינים' ניטעה חורשה על-שמו.
