בן-ברוך, מנחם (‘מני’)
בן אברהם ולאה. נולד ביום י"ט בתשרי תשי"א (30.9.1950) בחיפה. כשהיה בן עשר, עברה המשפחה לקרית-חיים. שם למד בבית-הספר היסודי 'מגינים'. שם גם הצטרף בגיל צעיר לתנועת 'הנוער העובד והלומד'. במסגרתה עבר קורס למדריכים וגילה דבקות בערכיה החינוכיים. בגמר לימודיו היסודיים, עבר מנחם לבית-הספר המקצועי 'אינטר' שבקרית-חיים ובחר במגמת המסגרות. מגמה זו תאמה את נטיותיו הטבעיות – עוד מגיל צעיר גילה תבונת-כפיים. נהג במו- ידיו לפרק מכשירים שונים ולהרכיבם מחדש כדי להכיר את ה'קרביים' שלהם. גם בפנימייה 'פילדלפיה' שבעכו, שם עשה מנחם שנה אחת, השתלם במכונאות. עניין רב מצא בגדנ"ע, ובמסגרתה עסק בפעילות טרם-צבאית וחברתית אינטנסיבית. מנחם היה עלם שקט ונעים-הליכות, רודף צדק ומשכין שלום בין הבריות. נהג לצטט באוזני חבריו פסוקים מן התנ"ך, בנסותו להטיף להם מוסר. הוא שמר על מצות כיבוד אב ואם, ולגבי חינוכם של אחיו ואחיותיו הצעירים ממנו גילה יחס של אחריות רבה. אחד מתחביביו היה גידול בעלי-חיים בחצר ביתו, ובייחוד נהנה מגידול יונים. בתחילת חודש אוקטובר 1968 גויס מנחם לצה"ל. נאמן לעקרונותיו היה מנחם חייל מסור ורע נאמן לחבריו-לנשק. בזכות מיומנותו המקצועית הוצב לחיל-החימוש, עבר קורסים בחיל, עלה לדרגת רב"ט ושימש כנהג של טנק-חילוץ. בתפקיד זה המשיך גם בשירות- מילואים תקופתי מדי-שנה. ביום פרוץ מלחמת יום-הכיפורים התייצב ביחידתו, נלחם ברמת-הגולן ולא שוחרר משירותו זה אלא כעבור 199 יום. בינתיים נשא לאישה את יונה והקים את ביתו, החם והמאושר, בקרית-חיים, בית שהיה תמיד פתוח גם לחברים. את פרנסתו עשה כנהג מונית בחיפה, ולקוחותיו ידעו להעריך את יחסו האדיב ואת נכונותו להגיש עזרה בכל מקום שנדרש. ביום ד' בתמוז תשל"ח (9.7.1978) נפל מנחם בעת שירות מילואים. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו אישה, הורים, אחים ואחיות.
