בן-ארצי (פשיסוכר), יצחק (“איציק”)
בן צדוק וחיה. נולד ביום י"א בניסן תרפ"ז (13.4.1927) בבאר טוביה; מצאצאי הרב מפשיסכה; סבו היה רב העיר לובלין אשר בפולין. ההורים עלו לארץ בשנת 1924 והתיישבו בבאר טוביה. אך עם פרוץ פרעות הדמים בשנת 1929 עברו ירושלימה והתיישבו בה. עד גיל עשר למד בישיבת "עץ חיים" ואת לימודיו התיכוניים סיים כתלמיד אכסטרני. למד קורס מינהל ציבורי ולאחר מכן נשלח על ידי "קופת חולים" ללמוד מינהל בריאות. מאז היה מדריך במרכז "קופת חולים". היה לאחרונה תושב גבעתיים. התעסק באלקטרוניקה והיה מרכיב ובונה מכשירי רדיו טרנזיסטורים להנאתו. את שעות הפנאי שלו אהב לבלות בגילוף עץ. היה מוכשר במלאכת כפים ונאמר עליו כי "ידי זהב" לו. היה חבר ה"הגנה" ובמלחמת הקוממיות השתתף בקרבות בירושלים ומאז היה אחד מעמודי התווך של חטיבתו בהשתתפו בכל הקרבות מתוך שיקול דעת, ענווה ובדאגה לחבריו. בפרוץ מלחמת סיני השתתף גם בה. במלחמת ששת הימים שימש בתפקיד מפקד מחלקה ובקרב על עמדה קידמית בהר ציון ביום כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), הוא היום השלישי לקרבות, נפל כאחד מבחירי הקצינים על הגנת הבירה. במכתב התנחומים למשפחה כותב מפקד פלוגתו שהוא היה מגלה מסירות ודבקות במשימות השונות שקיבל על עצמו ו"גם ברגעים הקשים עודד את חייליו ועל ידי דוגמא אישית במעשיו הצליח להחדיר בהם תחושת בטחון ואומץ לב". זה עשה אותו לאהוב על חבריו ולנערץ על פקודיו. הניח אשה ושני ילדים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בביטאון העירוני לאינפורמציה ולהווי מקומי של עיריית גבעתיים הועלה זכרו; כן גם ב"ספר הנופלים" בהוצאת עיריית גבעתיים.
