בן-ארי (ליבזון), ראובן
ראובן, בן טובה וחנינא, מניצולי השואה, נולד ביום ד' בסיוון תשי"ג (17.5.1953) בתל-אביב. הוא למד בישיבת תל-אביב והמשיך ללמוד בבית-הספר הממלכתי-דתי "עציון", בתל-אביב. אחרי-כן סיים את לימודיו בישיבה התיכונית של בני-עקיבא, בכפר הרא"ה. הוא היה תלמיד חרוץ, ולדברי מנהל בית-הספר הממלכתי "עציון", הצטיין בלימודים, במיוחד במקצועות הריאליים, ומוריו צפו לו עתיד מזהיר. אולם הוא לא ראה עצמו מתמסר ללימודים עיוניים בלבד: עבודת האדמה הייתה בראש מעייניו והוא שאף להגשים את רעיון ההתיישבות העובדת, במסגרת הנח"ל. הוא היה חבר בתנועת בני-עקיבא וכאחת הדמויות הדינמיות בשבט, היה שותף לכל פעולותיו וקשוב לכל בעיותיו. את אהבתו לטבע וליצוריו הביע גם בתחום האמנות ובשעות הפנאי עסק בעבודות גילוף וחיתוך בעץ. ראובן היה רציני בגישתו לחיים, אך עליז ואופטימי. הוא היה יפה-תואר ובעל חיוך שובה לבבות, מוכן לתמוך ולסייע לזולת, גם אם הדבר היה קשה מכפי כוחותיו. הוא השתלב בכל חברה והיה אהוב על כל חבריו. כדוגל ברעיון של "תורה ועבודה", שנא בטלה והאיץ בחבריו להתמיד בעבודה ובתפילה. הוא היה בעל קול ערב וידע להנעים זמירות. בן נאמן ומסור היה להוריו ודואג למשפחתו. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, הצטרף לגרעין נח"ל "מוריה-דרום", שם עשה עד גיוסו לשירות הסדיר בצה"ל. ראובן גויס לצה"ל בסוף יולי 1971. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס קשרים, הוצב להיאחזות "נח"ל-על" ברמת-הגולן, שם היה אחראי על הקשר. לאחר כשנה בהיאחזות "נח"ל-על" נשלח לבית-הספר לשריון, השתלם בקורס טענים-קשרים והוצב במסגרת של"ת להיאחזות "רמת-מגשימים" ברמת-הגולן. היאחזות שיש בה מן המוכן לא סיפקה אותו והוא עלה להיאחזות "נוב" ברמת-הגולן, מקום שם היה צורך לבנות כל דבר מבראשית. ראובן היה חייל אחראי ומסור לתפקידו, התבלט בכושר מנהיגות והיה אחראי על ענפי משק חשובים בהיאחזויות ששירת בהן. הוא שימש דוגמא לחבריו בעבדו יותר מתריסר שעות ביום, ללא ליאות ובלי לבחול בעבודה כלשהי. את חופשותיו הקצרות בילה עם חבריו, עם שכניו ובחיק משפחתו, וגם כאן טרח לקחת חלק בעבודות הבית ולהקל על בני משפחתו. ביום א' בחשוון תשל"ד (27.10.1973), נפל ראובן בעת מילוי תפקידו ברמת-הגולן והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול בתל-אביב. השאיר אחריו הורים ושני אחים. אחיו הבכור, משה, נפצע קשה ברמת הגולן בקרבות יום הכיפורים ונשאר נכה לצמיתות. אחיו הצעיר, נחום, שהיה קשור מאוד לראובן, כתב שירים רבים לזכר אחיו שנפל, ובהם השורות האלה: …" יושב ממעל אלוהי / ומסדר על מדפים / את הטובים שבאחי / בני עמי הנרדפים / על שולחנו באגרטל / ניצבת שושנת פלאים / והיא פורחת מן הטל / של כל דמעות השכולים/…" הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה מדברי מורים וחברים על דמותו.
