בן-ארי (אוקרוגלינסקי), מאיר

מאיר, בן פרומה ואריה, נולד ביום ח' בסיוון תרצ"ח (7.6.1938) בריגרוד שבפולין. שנות ילדותו הראשונות היו קשות. מלחמת העולם השנייה כבר הייתה על הסף כשנולד, כך שאת צעדיו הראשונים עשה בצל הבונקר. כשנכנסו הרוסים לפולין נאסר האב בשל פעילות ציונית והמשפחה נשלחה לסיביר. התנאים שם היו קשים ומאיר גודל על-ידי אחותו בת ה-11, שעה שאמו יצאה לעבודה גופנית קשה, כדי לכלכל את המשפחה. בתום המלחמה חזרו מאיר ואמו לפולין ומשם עקרו לצרפת. האב נשאר בסיביר ולא יצא מבריה"מ. בשנת 1949 עלו מאיר ואמו ארצה ושוכנו בצריף ברחובות. הוא התקבל לבית-הספר היסודי "בית חינוך". חלק מהתלמידים, בני המושבה הוותיקה, לעגו לו בשל לבושו המוזר. מאיר, שהיה סובלני מטבעו, לא הגיב תחילה על יחס זה, אבל יום אחד נאלץ להחזיר מנה אחת אפיים לאחד התלמידים ומאז פסקה ההתעללות בו. לאחר שסיים את הלימודים היסודיים, התקבל לפנימייה של עליית הנוער בקיבוץ נגבה, ושם סיים את לימודיו התיכוניים. מאיר גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1956 והוצב לחיל השריון. לאחר שהשתלם במספר קורסים היה לשריונאי. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. לקראת תום שירותו התמנה לסמל מחלקתי בפלוגתו. בתחילת 1959, שוחרר מאיר מהשירות הסדיר, חזר לרחובות, והתקבל לעבודה במכון ויצמן למדע, במחלקת מים כבדים. הוא היה מסור מאוד לעבודתו והכל למדו להעריך את פועלו ולסמוך עליו בלב שלם. דייקנותו, עבודתו המעולה ומסירותו היו סמל ומופת לכל המחלקה. הוא נשא אישה והקים משפחה. עם אמו שמר על קשר יומיומי ומדי שבוע בשבוע היה נוסע אליה, כדי לעזור לה בסידורי הבית. הוא נקרא לתקופות של שירות מילואים וב-1968 השתלם בקורס מפקדי-מחלקות והועלה לדרגת סגן-משנה. ב-1970 עבר קורס מפקדי-פלוגות והועלה לדרגת סגן. בהערכות שכתבו עליו מפקדיו, ציינו שמאיר הוא קצין טוב, בעל ידע מקצועי מעולה ותבונה רבה, מתמיד ומגיע להישגים נאים עם פקודיו. במסגרת עבודתו במכון ויצמן יצא ללמוד כדי להרחיב את אופקיו ולהעמיק את ידיעותיו בתחומים הטכניים של עיסוקו. הוא קיבל על עצמו שני תפקידים חשובים במחקר: בראשון, ערך נתונים על סוגי-הדם של האוכלוסייה ונתונים אלו נמצאים כיום בכמה בנקי-דם ומביאים תועלת רבה לציבור. עבודתו השניה הייתה מחקר על הזנת בעלי-חיים בחמצן נקי, אך לא הספיק לסיימה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה מאיר בתורנות במכון. מאחר שלא קיבל צו קריאה, התקשר ליחידתו ונמסר לו שעליו להצטרף אליה. לאחר שדאג למחליף, נסע לבית הכנסת להיפרד מאמו. אחרי-כן עלה לרמת הגולן יחד עם יחידתו, להלחם בכוחות הסורים הפולשים. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), בשעת קרב באזור חושניה על ציר הנפט, נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו אישה, שלוש בנות, אם ואחות. משפחתו ערכה לזכרו ערב התייחדות שבו הוקלטו ורוכזו דברי חברים על דמותו; בעלון פנימי של מכון ויצמן למדע, פורסמו דברים לזכרו.