בנם של תמר ובנימין. נולד ביום י' בניסן תש"מ (27.3.1980) בנהריה. אח בכור ליעל ולנעמי. רונן היה תינוק יפה, חמוד שקט וישנוני. ילד שובה כל לב. אמו טיפלה בו בבית – כנהוג בגרמניה, ארץ מולדתה – עד שמלאו לו שלוש וחצי ורק אז החל את צעדיו הראשונים בגן הילדים. רונן היה ילד חייכן, נדיר מאוד שבכה, את הגן הראשון הוא לא אהב כל כך, וגם כשעבר לגן אחר תמיד חיכה לשוב הביתה לתחביב האהוב עליו – בנייה בלגו האלקטרוני, שהכיל את כל השכלולים האפשריים. סבא וסבתא דאגו לשלוח לו מגרמניה את חלקי הלגו היפים והחדשים ביותר. רונן שמר על המבנים שהרכיב ואסר על הוריו לפרקם אפילו לצורך ניקוי הבית .. למרות שגדל בנהריה, הוא נרתע משחייה, כנראה שמשום שכשהיה קטן ונכנס לים עם אמו, גל גדול שטף אותם. גם בעלי חיים הוא לא ממש אהב, במיוחד כלבים, עד שהמשפחה אימצה כלב ורונן התרגל אליו ולמד לאהוב אותו. בבית הוא היה בן בכור טיפוסי, ילד אחראי שנהג לאסוף את אחיותיו מהגן. בגיל הרך התקשתה אחותו יעל לקרוא לרונן בשמו וקראה לו "נני", הכינוי דבק בו וכך המשיכו כולם במשפחה לכנותו. כשהיו קטנים, ניסתה יעל להפריע לו ולהפוך לו את המשחקים , אבל כל זה לא הוריד מאהבתו אליה. אך במיוחד אהב רונן לשחק עם נעמי הצעירה ולשתף אותה במשחקים שלו. משנת 1986 למד רונן בבית הספר היסודי "ויצמן" בנהריה והיה תלמיד שקט, מצטיין ואהוב על המורים. הוא נמנע מעימותים עם תלמידים אחרים, יצר חברויות וניכר בו כי הוא בעל כושר מ נהיגות ומוביל מטבעו . בגיל שלוש-עשרה עבר לחטיבת הביניים בבית הספר "עמל" על שם יצחק רבין בנהריה. מהרגע שהשתתף בחוג מחשבים בשפיים והתגלה כישרונו, הוא למד בעצמו את כל מה שקשור לתחום, כולל שפות תכנות שונות. רונן היה "פריק מחשבים" בספר המחזור של תיכון "עמל" נכתב עליו: "מהיחידים בכיתה שבאמת מבין משהו במחשבים ומוציא ציונים גבוהים." רונן ידע להגיש עזרה לחברים, לתת מעצמו מכל הלב, ו לפייס בין יריבים. לחברתו מורי סיפר רונן עד כמה הוא אוהב את הוריו ומעריך אותם על מאמציהם לפרנס את ילדיהם גם אם הדבר כרוך בעבודה עד השעות המאוחרות, העיקר שלילדים לא יחסר דבר. עוד תיארה חברתו: "אלוהים לוקח את הפרחים הכי יפים שקיימים./ היינו חברים, ממש כמו אחים, לחצי שנים מתוקה ומלאת אהבה./ בני ארבע עשרה חמש עשרה, כיתה ט' למדנו יחד, חלקנו שעות על שעות – מלאות חוויות./ היית בן זוג אוהב, חם ומתוק. תמיד ליווית אותי באופטימיות, עם מבט מורם, מלא אושר, חיוך וצחוק;/ ילד של המון המון שטויות… / השיחות שלך על אבא ואמא, נעמי ויעל …/ עם כמה שהסתרת מהם, שאהבת והערכת אותם – על שעבדו עד שעות מאוחרות, על מנת שלכם לא יחסר שום דבר./ לא יודעת אפילו איך כל זה נגמר לנו, אבל תמיד יכולנו לשבת ולדבר בנינוחות,/ עם חיוך וצחוק על האהבה שלנו ועל חוויות משותפות./היום אתה כבר לא כאן,/מתקשה להתעורר למציאות הנוראה הזו,/שונאת את החלום שאתה לא פה…/ אל תכעס,אני יודעת שרק עם רשות אהבת שיכנסו אליך,/ אבל הייתי חייבת…/ נכנסתי לחדר שלך והכל כל כך צבט לי./ נעלי הבית שלך שחיכו לרגליים הצנומות שלך…/ ספרים על דרקונים, אהבה לקארטה, מחשבים…/ הריח שלך עדיין נמצא כאן בחדר, נאחז בקירות, למיטה להכל…/ כואבת אותך בגופי ובנפשי ונשברת מהמכוער שבחיים – המוות !/ אני אוהבת אותך, תמיד אוהב ואזכור את החיוך שלא ירד מפניך – תחסר לי המון. " התחביב העיקרי שלו היה מחשבים והוא יישם אותו גם בכתיבת מוזיקה אלקטרונית, ל רוב בעזרת המחשב. נוסף על כך, היה רונן חבר בלהקה שניגנה במסיבות פרטיות. הוא גם אהב לקרוא ספרות בדיונית בעברית. עד למועד הגיוס טייל ברחבי הארץ, כיוון שנהנה מאוד בטבע, וגם בילה בבית מול המחשב בכתיבת מוזיקה וב נגינה. ב-27.7.1998 התגייס רונן לחיל ההנדסה, וב-10.11.1999 סיים קורס מש"קים בבסיס צוקי עובדה. אז הוצב בתפקיד מש"ק בגדוד להב. כ שהתקדם לתפקיד סמל מחלקה ביצע את משימ ותיו על הצד הטוב ביותר וללא כל דופי. הוא היה חייל למופת ומפקד שהוביל את פקודיו בשקט ובפ יקחות שאפיינו אותו. עזר לחיילים אחרים , ואפילו תמך באחד מחבריו כשעודד אותו להשלים את הבגרות שלו עד שהצליח. רונן התנדב לכל משימה כשהוא מקרין ביטחון כלפי הסובבים אותו ומפגין מוטיבציה גבוהה, כראוי לחייל ותיק ומנוסה. בתקופת שירותו בצבא נראה רונן מאוד רגוע, "רונן היה מאושר ומרוצה מאוד מהשירות שלו," אמר אביו בנימין והוסיף: "לאמו כלל לא סיפרנו שהוא משרת בדרום לבנון. היא חשבה שהוא משרת במפקדה בחרמון." שעות ספורות לפני התאונה הקטלנית שהובילה למותו, שוחח רונן עם אביו בטלפון מהבונקר שבמוצב ואמר לו: "הכל בסדר, אין מה לדאוג. אני נמצא עמוק עמוק בתוך האדמה. משעמם לי, אז אני קורא ספר." לאחר חצות הלילה שבין ה-17 בינואר ל-18 בו, יצא כוח של חיילי הנדסה של פיקוד דרום וחי"ר ממוצב זרעית כדי לסרוק את השטח ו לחלץ טנק ונגמ"ש ששקעו בבוץ ליד מוצב כרכום בתוך רצועת הביטחון. רונן ונהג הדחפור מסוג D9, הממוגן בלוחות פלדה, הובילו את הכוח לאורך ציר המערכת סמוך לגבול לבנון. רונן היה מפקד הכלי והאחראי על כיוון הדחפור בחושך בעזרת מכשיר לראיית לילה. פלג גופו העליון היה מחוץ לתא הנהג. בטרם הגיעו לגדר הגבול, סטה הנהג לפתע מנתיבו, הדחפור התהפך על צדו ורונן נמחץ תחת הכלי ההנדסי הכבד. חיילי הכוח מיהרו להזעיק עזרה, אולם רונן נהרג. סמל רונן בן אריה נפל ב פעילות מבצעית ביום י"א בשבט תש"ס (18.1.2000), ונטמן בבית העלמין הצבאי בנהריה. בן עשרים היה בנפלו. הוא הניח הורים ושתי אחיות. רונן הועלה לדרגת סמל ראשון לאחר מותו. ספד לו מפקד הגדוד, סגן-אלוף ישי: "היית אחד המניעים והבולטים. חבר, מפקד ומוביל תמיד בראש. גם השמים, כמו חבריך, קדרו היום ומזילים דמעה." עשרים שנה לאחר שעיריית נהריה נטעה לכבוד הולדתו עץ ביער בן שמן, ניטע לזכרו שתיל זית רך .
