בן אריה, יעקב

בן חיה ואברהם, נולד ביום כ"ט בתשרי תרצ"א (21.11.1930) בעיירה דרוז'קופל, פלך ווהלין, פולין. בהיותו בן שנתיים העלילו פולנים שונאי ישראל עלילת דם על אביו. המשפט שנמשך שנתיים דלדל את כל המקורות הכספיים של המשפחה ובסופו של דבר נדון האב לשנתיים מאסר. בהשתדלות ראשי הקהילה והסוכנות קיבל האב רשיון-עלייה (סרטיפיקט) ובדצמבר 1934 עלה לארץ-ישראל. כעבור שנה, בשנת תרצ"ה, הגיעו ארצה גם הרעיה והבן והמשפחה השתקעה בקרית חיים. יעקב החל ללמוד בבית-הספר היסודי "גאולה" בחיפה וסיים את חוק לימודיו בו כתלמיד מצטיין. במיוחד הצטיין במתמטיקה. המצב הכלכלי הקשה בבית אילץ את יעקב לוותר על חלומו להמשיך וללמוד בבית-הספר הריאלי בחיפה ותחת זאת נתקבל לבית-הספר המקצועי לבנאות בחיפה – ללא תשלום שכר לימוד. בהיותו בן 16 הצטרף יעקב לתנועת "השומר הצעיר" וכעבור זמן קצר היה למדריך ב"קן" התנועה בקרית חיים, ונבחר למועצת הגדוד. יעקב היה נער גבה-קומה ועליז, חיוך רחב היה שפוך תמיד על פניו וחוש ההומור שלו קנה לבבות. הוא הירבה לעסוק בספורט והצטיין בו. יחד עם פעילותו בתנועת-הנוער היה יעקב חבר בארגון ה"הגנה" ויחד עם חברי כיתתו – שלמדו איתו יחד בשעות לפני-הצהריים – עסק בשעות אחר-הצהריים בתפקידים ביטחוניים שונים כפי שהוטלו עליו על-ידי מפקדת ה"הגנה" בחיפה. ביום ד' בשבט תש"ח (15.1.1948) הותקף האוטובוס שנסע בו מקרית חיים ללימודיו בחיפה על-ידי פורעים ערבים. יעקב נהרג כתוצאה מהיריות והובא למנוחת-עולמים בחלקת הקדושים בבית-הקברות בחיפה. השאיר הורים ושני אחים. תולדות חייו וקווים לדמותו מופיעים בספר "קרית חיים במלחמת השחרור" ובספר 215" ימים ששינו פני מולדתנו".