בן אסתר ודוד. נולד ביום ה' בחשוון תשכ"ג (2.11.1962) בירושלים, בן חמישי להוריו, מתוך שמונה ילדים. ילדותו של יהודה עברה עליו בשכונת קטמון בירושלים. הוא למד בבית-הספר הממלכתי- דתי המאירי ולאחר-מכן בישיבה תיכונית בעיר. בנובמבר 1980 התגייס לצה"ל והחל את שירותו בחיל-התותחנים בסוללת בועז. יהודה היה חייל מקצועי ומסור. חלק משירותו עבר עליו כלוחם בלבנון, במלחמת שלום הגליל. כאשר השתחרר מצה"ל בשנת 1983, החל יהודה לעבוד בחברת הבנייה סולל בונה ובשנת 1988 התקבל לעבודה בחברת החשמל, בה עבד כעשר שנים. יהודה היה עובד חרוץ ואהוב על חבריו. כותב מנהל המחלקה שבה עבד: "היית סמל ומופת לאדם ישר, חביב ונאמן. ביצעת עם חבריך עבודה שהיא קשה, מתישה וגם מסוכנת. היית עמוד התווך בצוותים שניהלת, עובדים אהבו לעבוד איתך, אהבו לשבת לידך, אהבו לצחוק איתך, אהבו להיות בקרבתך, עובדים שעשו מאמצים רבים כדי להיכלל בצוות שלך, שאותו הנהגת, כיוון שהיית ראש צוות כסמל ומופת … אתה, יהודה, סימלת יותר מכל אהבה ואחווה בין איש לרעהו." במהלך השנים ידע יהודה אסונות משפחתיים: אחותו רינה נפטרה ממחלה קשה וגם אביו ואמו לקו באותה מחלה. כדי שיוכל לסעוד את הוריו הפסיק יהודה את לימודי הנדסת החשמל שהחל בהם. בשנת 1990 הכיר את אישתו אורית, וכעבור שנה נישאו והביאו לעולם שני ילדים, את דוד, על שם אביו של יהודה, ואת לירון. בשנת 1993 הגשים יהודה חלום כאשר עבר להתגורר עם משפחתו במעלה אדומים, מקום שהיה אהוב עליו במיוחד. יהודה היה אב מסור למופת, שאהב לשהות במחיצת ילדיו, לשחק עימם ולבלות בחברתם. בזמנו הפנוי נהנה לקרוא ספרים, לשמוע מוסיקה, לצפות בסרטים ולשחק כדורגל. יהודה הקפיד לשמור על קשר טוב עם חבריו ועם בני משפחתו, ובייחוד אהב לצאת עימם לטיולים. מתוך תחושת מחויבות אזרחית התנדב למשמר האזרחי והקפיד על שירות המילואים השנתי שלו. חבריו של יהודה למילואים היוו חבורה מגובשת, והחברותא המשותפת הקלה על ימי המילואים המתישים. מספר מפקד הגדוד שיהודה שירת בו: יהודה עם החיוך הקבוע, החברות והעזרה לזולת, התייצב תמיד למילואים מתוך אחווה עם חבריו לסוללה והכרה בחשיבות השירות. יהודה, ממקימי הגדוד, ותיק ומנוסה, היה מעמודי התווך בסוללה ב' ובלט באחריות ובבגרות בהתייחסות למשימותיו." חבריו של יהודה מספרים על נכונותו הרבה לעזור, על טוב ליבו ועל היותו איש שיחה, שתמיד ניתן לשוחח עימו על נושאים מגוונים ולהתבדח בחברתו. פעמיים בשנה נהג יהודה לתרום דם, מתוך רצון לעזור ולתת כפי שחונך. יהודה נפל בעת מילוי תפקידו, ביום ט"ו באב תשנ"ז (18.8.1997), כאשר נפגע על-ידי משאית בעת שביצע חסימת ציר כחלק ממילוי משימת הסיור שנטל בה חלק. בן שלושים- וחמש היה יהודה בנופלו. הוא השאיר אחריו אישה, שני ילדים, שישה אחים ואחיות: רחל, ריקי, שמואל, יוסי, פלורה ואריאלה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמ"ר. חבריו למילואים הוציאו חוברת ובה תמונות ודברי חברים לזכרו ובמקום עבודתו בחברת החשמל נערך טורניר כדורגל לזכרו. כותבת אריאלה, אחותו של יהודה: "נתברכת בחיוך מדהים, גוף חסון ואצילות נפש/ מתנות אל שניתנו לטווח קצר, עד לאותו רגע אכזר./ אל לכם חברים לחשוב ולו לרגע שהכרתם או ידעתם את יהודה/ כיוון שהוא היה כמעיין נובע./ דאג לתת ולהעניק רגישות ומתיקות לחיים/ והרווה אותנו בחיוביות שתרמם לנו/ לכם ולחברה כולה."
