בן-ארויו, דרור
דרור, בן רחל ואברהם, נולד ביום כ"ג בסיוון תשי"א (27.6.1951) ברמת-גן. למד בבית-ספר היסודי "זיכרון יוסף" בחיפה וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון הריאלי בחיפה. מגיל צעיר, לדרור היתה תשוקה גדולה לחיים. בשנות העשרה אמר לא פעם שהוא רוצה חוויה לכל יום. הוא גילה את יופיו של הכרמל, בנה מטוסים, הרכיב מנועים וצילם הרבה. צילום מעשה-ידיו פורסם ב"שנתון ישראל לאמנות הצילום 1970".
דרור היה הרפתקן במובן הטוב של המלה, תאב-חיים, צמא לחוויות ולרכישת ניסיון-חיים. הוא אהב את הים ואת המדבר, והיה חדור סקרנות, רצון-לגלות ויצירתיות. הכל הכירוהו כאדם חברותי ואוהב את הבריות. בתקופת הלימודים בבית-הספר התיכון עשה כשנתיים עם משפחתו בארה"ב בעיר ניו-יורק. שם גילה את העיר הגדולה על יופייה האורבני, למד להכיר אנשים והתפעל מחידושי הטכנולוגיה. היו לו עיניים רואות ומתרשמות, לב מרגיש ומתפעם ולשון גמישה ועשירה, שידעה להביע את אשר ביקש לומר.
דרור גויס לצה"ל במחצית יולי 1969 והתנדב לחיל-הרגלים. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשלים קורס מ"כים, נשלח לקורס קציני חי"ר וסיימו בהצלחה. הוא הוצב לחטיבת "גולני" בתפקיד מפקד מחלקה והוענקה לו דרגת סגן. הוא היה קצין טוב, מסור ואחראי, ומעל לכל, היה אהוב על חייליו. לדברי מפקדו הצטיין בהדרכה והיה בעל אופי נוח. דרור היה גאה על יחידתו והסמל של "גולני" – העץ הירוק עם השורשים בקרקע – לא היה רק על כתפו, אלא גם בלבו. לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר הצליח דרור להתקבל ללימודי הנדסה בטכניון בחיפה.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה דרור בטיול בארה"ב עם בחירת ליבו האמריקאית. מששמע על המלחמה הפסיק את הטיול וחזר ארצה בטיסה הראשונה שהשיג. בתחילה, נשלח דרור להדריך חיילים בשימוש של טילי כתף נגד טנקים בסיני. בסיום המשימה דרור ושני חבריו מהיחידה עברו ממפקד למפקד וביקשו להצטרף לכוח שחצה את התעלה. אף קצין לא קיבל אותם מכיון שלא היו משוייכים לאותם כוחות. הם חזרו הביתה ללילה מנוחה, ועלו צפונה לחרמון כדי לחפש את חברי היחידה שלהם אשר התכוננו להתקפה לכיבוש החרמון. שם הצטרפו לכוח הפורץ לכיבוש החרמון. בבוקר של כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) נפל דרור בקרב על כיבוש החרמון וחברו נפצע קשה. דרור הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות.
