בן-ארויה, שבתאי (שבי)

בן דורה ואליעזר, נולד ביום כ"ד בכסלו תש"ך (25.12.1959) ביפו, ילד שלישי ואחרון להוריו, שניסו להתגבר על משבר בחייהם והסתייעו בהולדת ילד נוסף – שבתאי (שבי). הילד צמח לנער בעל חוש הומור מפותח, תולדת העליזות שהייתה טבועה בו מילדותו. שבי למד בבית-ספר יסודי "בארי" ביפו, והמשיך את לימודיו בבית-ספר "מכס פיין" בתל-אביב. בתקופה זו בלטה אהבתו לריקוד ולשירה. היה בו חוש לקצב, שהניעו לתופף על כל חפץ שהפיק צליל. בבית-הספר המקצועי למד שבי מכונאות, וסיים את לימודיו בהצלחה. באותו זמן, הוא הכיר חברים, שהתארגנו לצורך הצטרפות לגרעין נח"ל. שבי בילה עמם את רוב שעותיו הפנויות, והצטרף אליהם לשירות בנח"ל. הוא מצא בהם את תוכן חייו, וגילה עניין רב בחיי הקיבוץ וערכיו. לאחר סיום השירות בנח"ל תכנן להצטרף לקיבוץ, כי ראה בו מופת לאורח חיים ההולם את אופיו. שבי נפל בעת שירותו, ביום ו' בסיוון תש"ם (21.5.1980), והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בחולון. בן 20 שנים הוא היה בנופלו. במכתב תנחומים להוריו כתב מפקדו, כי יש משום עידוד בידיעה, ששבתאי היה חייל בקו העימות הראשון בצפון. מעשיו ופועלו אפשרו לאנשי הצפון לחיות את חייהם בשקט ובביטחון. חבריו מגרעין "שגב", מתנועת "הנוער העובד והלומד" בתל-אביב, במחזור ס"ט הוציאו לאור ספר לזכרו.