בן יהודית וישראל, נולד בחיפה ביום כ"ח בחשוון תשי"ב (27.11.1951). אודי היה האח הבכור במשפחתו וסביבו נסבו חיי הבית. בינו ובין שלושת אחיו שררו קשרי ריעות אמיצים והם הירבו לבלות יחד בטיולים, בטיפול בבעלי-חיים, בנגינה, בהאזנה למוסיקה ובשיחות על נושאים שונים. מילדותו היה אודי דמות שנסכה ביטחון ושלוה סביבה, היה עצמאי ואחראי, בעל עולם פנימי עשיר ומיוחד. אודי החל את לימודיו בבית-הספר הריאלי שבחיפה, ולאחר שהוריו עברו לרמת השרון סיים את לימודיו היסודיים בנווה-מגן, ואת לימודי התיכון בבית-הספר "השרון" במגמה מתמטית-פיסיקלית. הוא הצטרף לתנועת הצופים ולימים היה למדריך והשקיע מזמנו וממרצו בפעילות החברתית בקן. כמו כן היה חבר בגדנ"ע-אוויר, ומשאת נפשו להיות טייס בחיל-האוויר. אודי היה חבר נאמן ומסור, ידע לשמוח ולצחוק עם חבריו, אך גם לנהל איתם שיחות נפש, ולא אחת הושיט כתף לידידיו ושימש להם משענת. חבריו אהבוהו והעריכו אותו בזכות בגרותו הנפשית וחכמתו. בינואר 1970 גויס אודי לצה"ל, ולאחר שעמד בהצלחה במבדקים לקורס טיס הוצב בחיל-האוויר. כשסיים את הכשרתו בקורס, הוסמך כטייס במטוסי יירוט. בשנת 1972 החל את שירותו בצבא הקבע. מתחילת דרכו כטייס זכה אודי להערכת מפקדיו. בחוות דעת שכתבו עליו צוין כטייס שקול ורציני, שניחן במחשבה מקורית ובפוטנציאל רציני למילוי תפקידים בכירים, יעיל בעבודתו, ממושמע ומסודר. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים השתתף אודי בקרבות האוויר. למרות שהיה טייס צעיר הפיל כמה מטוסי אוייב וזכה בהערכה רבה. לאחר המלחמה המליץ מפקדו להעלותו לדרגת סרן, שכן "התגלה כלוחם מעולה, דבק במשימה ואמיץ, טייס מעולה, בעל רמת תפעול מבצעית מעל הממוצע". בטייסת כינוהו "בן", קיצור של שם משפחתו. בשל כישוריו האישיים והמקצועיים זכה להערכת מפקדיו, וכשקיבל תפקידי הדרכה ופיקוד התגלה כמפקד המקרין סמכות טבעית. בהיותו מדריך בבית-הספר לטיס, המליצו מפקדיו למנותו, למרות גילו הצעיר, למפקד הקורס, וציינו כי הוא מקרין סמכות והבנה כלפי צעירים ממנו. אודי היה גבה קומה ובעל חיוך שובה-לב. לא נהג להכביר במילים – מבטיו הביעו היטב את מחשבותיו ודיעותיו, אך כשאמר דבר מה תמיד היו אלה דברי טעם וחכמה. למתבונן מהצד נדמה כאילו שקל את מילותיו במשורה. אודי נקרא לסייע בהקמתן של טייסות מטוסי קרב וקיבל על עצמו תפקידי פיקוד כסגן מפקד בטייסות שונות. אחת הפקידות בטייסת מספרת עליו: "הערצנו את בן שהיה משכמו ומעלה, איש שלמרות גילו הצעיר הבין את מה שמבוגרים ובעלי ניסיון רב משלו אינם מבינים, בן אמר, מעולם לא פקד, ובכך השיג את אמון פקודיו וזכה לשיתוף-פעולה מלא מצידם. תמיד היטה אוזן והיה נכון להקשיב. מעולם לא אבדו לבן שלוות הנפש והחום האנושי, שנסכו ביטחון ורוגע בליבות כולנו. "השתקן", זה היה כינויו, אך הוא לא נזקק למילים – בשתיקתו אמר יותר מאחרים". אודי היה רב-גוני בעיסוקיו. מלבד אהבתו הרבה לטיס אהב מוסיקה, ספרים, מסעות וטיולים. בכל הנושאים שהתעניין בהם העמיק ללמוד, לחקור ולדעת. אהבתו למוסיקה לא הצטמצמה בהאזנה לספריית תקליטים המרשימה שברשותו, אלא גם בלימוד יסודי של תולדות המוסיקה והמוסיקאים, הכרת הכלים והיצירות השונות. אודי אהב לשמוע מוסיקה קלאסית, אך גם האזין למוסיקת ג'אז ולשירי נשמה, פרט על גיטרה ובנג'ו והיטיב לשיר. לא אחת הצטופפו אנשי הטייסת סביבו להקשיב לנגינתו ולשיר איתו. גם אהבתו לספר הייתה רבה. בכל רגע פנוי אפשר היה לראות את אודי שקוע בקריאה. בתקופת שירותו בצה"ל, ניצל בהזדמנויות שונות את ימי החופשה שצבר ויצא לטיולים בארה"ב, קנדה ואירופה. ב-1978 נשא אודי לאשה את חברתו אסתי, ובשלהי 1979 נולדה בתם הבכורה מיה. בתו הייתה אהבתו החדשה, שלה הקדיש כל רגע פנוי למשחק, טיול, סיפורים ושירים. בשעות הפנאי עסק בעבודות נגרות ובנה רהיטים לתפארת. במרוצת הזמן נשלח אודי להשתלמות בארה"ב שבמהלכה למד להכיר את המטוס אף-16. כששב ארצה מונה סגן מפקד טייסת וזכה לאהדת מפקדיו ופקודיו גם יחד. ביום ט"ו בשבט תשמ"א (20.1.1981) נפל רב-סרן אהוד בן אמתי בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בבאר-שבע. הניח אחריו אשה, בת, הורים ושלושה אחים. בן 29 היה אודי במותו. את כוונתו להמשיך בלימודים אקדמים לא הספיק לממש. אחרי מותו אמר מפקד חיל האוויר, האלוף דוד עברי, למשפחה: "מותו של אודי הוא הפסד גדול לחיל-האוויר. יעדנו לו גדולות ונצורות". במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הטייסת: "אנו, חיילי היחידה, חבריו ואני, מפקדו, עומדים המומים אל מול האסון הנורא שפקד אתכם ואותנו כרעם ביום בהיר. בט"ו בשבט, חג האילנות, נגדע האילן שהיה עמוד השדרה של היחידה ונותרנו שכולים וממאנים להנחם. אנו, קציני היחידה וחייליה, נמצא דרכנו לאור רצונו וחזונו של בן, נמשיך ונבנה את היחידה כשרוחו מפעמת בכולנו וכל פועלנו יהיה יד לזכרו".
