בן מיכל ואלעזר. נולד ביום כ"ד בכסלו תשמ"ב (20.12.1981) בתל-אביב, שנה לאחר הולדת אחותו הבכורה נועה. הוא היה תינוק חמוד שקצת בכה, אבל כשחייך – זרחה השמש. אורי היה היחיד במשפחה שעיניו כחולות ושערו זהוב ואף על פי שאיחר מעט בדיבור, היה אינטליגנטי במיוחד וכבר בגיל שלוש וחצי ידע לקרוא. יצירתו הכתובה הראשונה – "המטוס" – שלוותה בציורים והבהרות – הוצגה בהיותו בן חמש וחצי וגרמה להתרגשות רבה בסביבתו הקרובה… מאז, הרבה לכתוב שירים וסיפורים. לאורי היו תמיד הרבה חברים – החל בראשית ימיו ב"גן ברכה" – הגנון שבו בילה שנתיים מאושרות, ואחר כך ב"גן שולה" שבשכונת רמת החייל בתל-אביב. עם חברים אלה עלה לכיתה א' בבית-הספר היסודי "רמת החייל", בית-ספר קטן ואינטימי, שבו הושם דגש על סביבה משפחתית ותומכת, וחשיבות מופחתת ניתנה להישגיות. בצעירותו אובחן אורי כמחונן, אך כיוון שלא רצה לעזוב את חבריו ולעבור לבית-ספר אחר, תוגבר בכמה חוגים של "נוער שוחר מדע" ובהם – חוג לסיפורים, חוג לחשיבה משפטית וחוג לחשיבה מתמטית. בהיותו בן תשע לערך מצא עניין ב"אוריגמי" – אמנות קיפולי נייר יפנית, והתמסר כל-כולו לתחביב החדש. בתקופה זו נסע עם אביו ואחותו לפריז, צרפת, שם "סידר" לעצמו הרפתקה מסעירה כשנעלם להם בשדרת סן ג'רמן. לאחר שעה של חיפושים וחרדה התגלה אורי בתחנת המשטרה ברחוב סן בנואה, יושב מרוצה על ספסל, מתבונן בסקרנות בהתרחשויות ומתקשר בנחת עם השוטרים והאזרחים באנגלית. בן שלוש-עשרה היה אורי כשהחל לנגן בפסנתר, וגילה חוש מוזיקלי מפותח וכישרון יוצא דופן. בהמשך, ניגן גם בגיטרה. אורי היה מוכשר לשפות, דיבר אנגלית וצרפתית וקרא הרבה בעברית ובאנגלית. כשהשלים את לימודיו בחטיבת הביניים "עירוני י"ד", החליט לעבור לגימנסיה "הרצליה" שבה רמת הלימודים הייתה גבוהה יותר ותאמה את כישוריו ויכולותיו. בגימנסיה רכש לא מעט חברים חדשים, אך המשיך להיפגש בעיקר עם חברים מהשכונה, שהיו באים לביתו, מנגנים בצוותא ומבלים בחברתו. מעולם לא היה צריך לדחוק באורי להכין שיעורים, ורק לעתים נדירות ביותר ביקש סיוע בלימודים. ואכן, בסיום לימודיו התיכוניים הייתה בידיו תעודת בגרות לתפארת ואת המבחן הפסיכומטרי של המועצה להשכלה גבוהה שאליו ניגש – עבר בציון המדהים – 752. אורי התגייס לצה"ל במחצית חודש פברואר 2000. לאחר הטירונות עבר קורס מש"קי תחזוקה והוצב בבסיס תחזוקה בתפקיד שאליו הוכשר. ביום י"ב בתמוז תש"ס (15.7.2000) נפל אורי בעת שירותו והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית שאול. הותיר הורים, שתי אחיות – נועה ואורה ואח – נועם. בעיזבונו של אורי נמצא שיר שכתב והלחין: "רציתי להיות יותר עצמי, אז התחלתי לחשוב בצורה הגיוניתרציתי להיות יותר שמח, אז יזמתי ירידה מהפסים מודה: זה קל להגיד, שיש לי בעיה שתלווה אותי תמיד, אבל האמת היא שאני די מתפרק, בחוץ הכול מלא שטויות, בפנים הכול כבר ריק לוקח קצת, אז עוד מעט ארגיש הכי טוב שאפשר לוקח קצת, ואז נופל הרגש נעלם כליל, מותיר אותי חסר מנוחה כמו פיסת חלום, חולף הוא לבלי שוב ציירתי לי קו על נייר דמיוני, ועזבתי דרכו לעולם משלי ציירתי לי ילד מחייך, וחלמתי לשנייה שזה אני רציתי כבר לשכוח מהכול: הכישלונות של המחר, האכזבות של האתמול כן, זה העצב שהולך ומתפשט בתוך גופי, כמו מחלה, הוא לא רוצה לצאת לוקח קצת, אך עוד מעט ארגיש הכי טוב שאפשר לוקח קצת ואז נופל הפחד משתלט תמיד, השכל לא משחק תפקיד גם במשחק טיפשי כזה צריך לדעת להפסיד". במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב אלוף-משנה דרור, מפקד היחידה: "אורי שירת ביחידתי בתפקיד מש"ק תחזוקה, וביצע את תפקידו תוך הפגנת מוטיבציה גבוהה ורצון עז לתרום. אורי הקדיש את זמנו ביחידה לניהול וארגון מערכת המחשוב, נושא אשר עניין אותו מאוד. על אף התקופה הקצרה ששהה ביחידתנו, ייזכר אורי כחייל חברותי, בעל יוזמה ורמה אישית גבוהה, אשר נהג בנועם הליכות והיווה דוגמה ומופת לסובבים אותו. בשמי, ובשם כל מפקדי וחיילי היחידה, ברצוני להביע את השתתפותנו הכנה בצערכם ומקווים כי לא תדעו עוד צער. יהי זכרו ברוך".
