בן אליהו (מזרחי), אבנר

בן אליהו ופרידה. נולד ביום י"א בטבת תרצ"ו (6.1.1936) בירושלים. בן למשפחה מרובת-ילדים ודלת-אמצעים. הוא גדל בבית קטן, בדירה בת חדר אחד. המזון היה בצימצום, ואבנר עזר להוריו מילדותו בכלכלת המשפחה. בעת לימודיו בבית-הספר היסודי 'דורש ציון' בירושלים עסק במכירת עיתונים, וכשסיים את לימודיו היסודיים, הקדיש את מרבית-זמנו לעבודה ולעזרה לבני- המשפחה. לפני גיוסו התחיל לעבוד כחניך במינהל מקרקעי ישראל. הוא הצליח בעבודתו והשביע את רצון מעסיקיו. ברבות הימים, כעבור שנים רבות, הגיע לדרגת רכז-נפה, שהיא בין הדרגות הבכירות במקצועו. אבנר נשא לאישה את שונמית, עזב את בית- הוריו ובנה לו בית בירושלים. היה בעל ואב למופת, ונאמנותו למשפחה לא ידעה גבול. בביתו החם והנעים השתדל לתת לילדיו כל-מה שחסר לו בילדותו – בחומר, ברוח ובאהבה. את הישגיו בעבודה ובמשפחה השיג בזכות רצונו העז, אופיו הטוב ויחסיו הנפלאים עם בני-אדם. הוא היה מוכר לכול כאדם האוהב לעזור למכריו בעצה ובמעשה. בתאריך 06.12.1953 גויס אבנר לצה"ל והתנדב לשרת בחטיבת גולני. אחרי שחרורו מן השירות הסדיר המשיך לשרת שנים רבות בחטיבה כחייל-מילואים. במכתב לאישתו כותב מפקד- היחידה: "אבנר שירת ביחידתנו כעשרים שנים וידע ליצור קשרים טובים, הדוקים וכנים עם כל החיילים והמפקדים הסובבים אותו. בעבודה השקיע ידע רב ומאמץ ללא גבול". תכונותיו, שנתגלו בעבודתו במינהל מקרקעי ישראל, באו לגילוי גם בשירותו הצבאי: "אחריות רבה לביצוע המוטל עליו, רמה מקצועית גבוהה וקשרי-אנוש הדוקים". ביום כ"ו באב תשל"ז (10.8.1977), בעת שירות-מילואים פעיל בבקעת-הירדן, נפל אבנר במילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. השאיר אחריו אישה, בן ובת. כשלושה חודשים אחרי מותו נולד בנו השלישי, שנקרא על- שמו – אבנר-אייל. המשפחה תרמה ספרי-תפילה לבתי-הכנסת שהתפלל בהם, להנצחת זכרו.