בן-איסטי, שמעון

שמעון, בן שמחה (סימי) ומכלוף, נולד ביום א' בסיוון תש"ג (14.6.1943), במאזגן שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1955. לאחר שלמד בבית-הספר "כל ישראל חברים" בעיר הולדתו, המשיך לימודיו לאחר עלייתו ארצה בבית-הספר היסודי בכפר סילבר וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון בכפר סילבר. הוא היה תלמיד טוב וצמא-דעת. עוד בארץ הולדתו היה חבר בתנועת הצופים, וכאן בארץ היה חובב-ספורט ושחיין מצטיין, בילה שעות רבות על שפת-הים והרבה להשתתף במשחים. הוא אהב מאוד את הטבע והתעניין במיוחד בחי ובצומח. הוא היה שמח בחלקו, חברותי ונכון לעזור לזולת. כל חבריו הכירוהו כאדם ישר ובעל-מצפון, בן נאמן להוריו ומסור למשפחתו. אף-על-פי שהיה חסון ובעל כוח-גופני רב, היה שמעון צנוע, ענוותן ורציני בגישתו לחיים. בתום לימודיו הצטרף עם חבריו להכשרה לגרעין בחולדה. שמעון גויס לצה"ל בסוף יוני 1962 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שעבר קורס-צניחה והשתלם בקורס-מרגמות, הוצב ליחידת נח"ל מונצח בתפקיד רגם. הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו. לאחר שחרורו מהשירות הסדיר למד בשיעורי-ערב בקורסים מטעם המכון לפריון-עבודה והשתלם במקצוע טכנאי ייצור וייעול. פעמים אחדות יצא לסיור בחו"ל, השתתף בצעדה בהולנד וביקר במדינות באירופה. במלחמת ששת-הימים השתתף בכיבוש ירושלים יחד עם יחידתו – יחידת צנחנים. הוא היה חביב ואהוב על חבריו-לנשק והיה קשור אליהם מאוד. לאחר מלחמת ששת-הימים עשה לו מנהג לבקר אצל חבריו הפצועים בכל אשר היו כדי לעודדם. במסגרת שירות המילואים סופח לחיל התותחנים. הוא עמד לשאת לו אישה ולהקים משפחה. במלחמת יום-הכיפורים היה שמעון בקרבות הבלימה ברמת-הגולן, עם יחידת הצנחנים שכבשה מאוחר יותר את מוצב החרמון. ביום י"ב בניסן תשל"ד (4.4.1974), נפטר בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר-שבע. השאיר אחריו הורים ואחים. משפחתו וחבריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה חרוזים ומשלים.