בן אור, יוסף

בן שרה וחיים, נולד ביום כ"ג באדר תש"י (13.3.1950) בגבעת-חיים איחוד. יוסף התחנך וסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בקיבוץ. יוסף היה תלמיד טוב וחרוץ, ונטל חלק פעיל באירועים החברתיים והתרבותיים בבית-ספרו ובמשק בכלל. שנים רבות הוא ניגן על כינור, והיה חבר בתזמורת הנוער של הקיבוץ. לאחר שהפסיק לנגן, הוסיף יוסף להאזין למוסיקה, ואהב מאוד לשיר להנאתו ולהנאת שומעיו. את אהבתו זו מימש בהשתתפותו במקהלה של המשק. מילדותו נמשך יוסף לספרים, שכן מצא בהם עולם קסום של דמיון ומציאות, והרבה לקרוא בהם. מטבעו הוא היה נעים הליכות, בעל מזג טוב ומשכיל, ובזכות מעלות אלו היה אהוד על כל חברי הקיבוץ. יוסף גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1968, והתנדב לשרת בחיל-הרגלים המוצנח. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים, הוצב יוסף באחד מגדודי הצנחנים ומילא את תפקידו לשביעות-רצונם של מפקדיו. כשסיים את השירות הסדיר בצה"ל, הוא הוצב ביחידת מילואים של הצנחנים ואף הועלה לדרגת סמל-ראשון. כפעם בפעם נקרא יוסף לתקופות של שירות מילואים, ואף השתתף במלחמת יום-הכיפורים בלחימה בחזית הדרום. באותה עת למד בתל-אביב בבית-הספר להנדסאים, והוכשר להיות הנדסאי אלקטרוניקה. עם תום לימודיו שב לקיבוצו והשתלב בעבודה במשק. לימים נשא לאשה את חברתו פולי, ובשנת 1975 נולד בנם הבכור. יוסף היה בעל ואב למופת, והקדיש את זמנו הפנוי לבילוי עם משפחתו. משגדל בנו איל, השניים היו מבלים ומשחקים ביחד שעות ארוכות. כך גם עם בנו השני, אמנון, שנולד ב-1981. כשפרצה מלחמת שלום הגליל נקרא יוסף להצטרף אל חבריו הצנחנים, שלחמו באזור ביירות. ביום כ"ז בסיוון תשמ"ג (8.6.1983), נפל יוסף בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל, בעת שהתפוצצה במקום מכונית תופת. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בגבעת-חיים איחוד. הוא הניח אחריו אשה ושני בנים, הורים, שני אחים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון: "סמל-ראשון יוסף בן-אור נתן את חייו למען מולדתו. הוא שירת ביחידה של חיל הרגלים והיה חייל מצוין, חבר למופת ואהוב על חבריו לנשק"