בן-אור, גילה
בת מנחם ונעמי. נולדה ביום כ' בכסלו תשי"ז (24.11.1956) בירושלים. למדה בבית-הספר היסודי שבעין-כרם, המשיכה וסיימה את לימודיה בבית-הספר התיכון האזורי 'הרי יהודה' שבקרית-ענבים. בבית-הספר היתה גילה אהובה על חבריה לכיתה וזכתה להערכה ולאהדה רבה ממוריה וממחנכיה. היא היתה חברה בתנועת-הנוער 'הצופים' וברבות הימים הפכה למדריכה. כן היתה בתנועת הנוער של בית"ר ברמת-רזיאל. היתה חובבת-ספורט והצטיינה בשחייה. את זמנה הפנוי הקדישה לטיולים ברחבי-הארץ ולחקר החי והצומח. חברותיה נזכרות בחיוכה של גילה ומציינות את טוב-לבה, את אהבתה לכול – לחבריה, להוריה, לנוף ולטבע ולחיים בכלל. "היא היתה חברה נהדרת, טובה, אוהבת ונאמנה, עוזרת ומעודדת בשעת-הצורך ומצליחה בחיוך אחד לשפר הרגשה רעה ולגרום לכך, שהכול שוב ייראה טוב ויפה". כך כותבת חברתה אורנה; ומוסיפות חברות אחרות במכתבים לזכרה: "תמיד התפעלנו מיכולתה העצומה ליהנות מכל-דבר, ליצור קשרים הדוקים ולהספיק כל-כך הרבה. דמותה הצוחקת ושופעת-החיים מילאה תמיד את לבותינו אהבה עזה". בהיותה בת 17 נסעה גילה לטיול בחוץ-לארץ וחזרה מלאת-חויות. גילה גויסה לצה"ל בנובמבר 1975. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלמה בקורס מדריכי- גדנ"ע, נשלחה לבסיס הגדנ"ע בשדה-בוקר, שם שירתה כמדריכה וזכתה להצלחה רבה בתפקידה. כעבור זמן הועברה לירושלים והיתה מדריכת-קליעה במטוח. ביום י' בתמוז תשל"ז (26.6.1977) נפלה גילה בעת שירותה. הובאה למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. השאירה אחריה הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדה: "גילה היתה נערה בעלת ניסיון-חיים עשיר מאוד, אופי סוער, מפוכחת ותכליתית. היא אהבה לחוש כי יש בכוחה לשנות דברים ולהוביל מחשבות ומעשים בכיוון בו האמינה. במהלך עבודתה נתגלתה בה רגישות רבה לאדם, לנוף ולטבע. זה היה מקור כוח בלתי-נדלה ליכולתה ולכישרונה בהדרכה". משפחתה הקימה לזכרה ספריית עיון לטבע, ובה מבחר ספרי נוף וטבע, מדע וביולוגיה – נושאים שאהבה והקדישה להם את זמנה ואת מרצה.
