בן-אברהם (מלטר), ישראל-נוח

בן לאה ואברהם, נולד ביום י"ג באדר תרפ"ה (9.3.1925) בדברצן, הונגריה. נתחנך באווירה פטריוטית-הונגרית ובילדותו חיבר שירי- אהבה למולדת שחשב אותה לשלו. כשגמר מחלקה ד' של בית-ספר תיכון החל להרגיש בהתגברות האנטישמיות, חדל לפטם את עצמו בתרבות ההונגרית ולמד נגרות כשוליה במשך שלוש שנים, עד שהוסמך למלאכתו כחוק. במלחמת-העולם השנייה נלקח אביו לגדוד-עבודה בחזית הרוסית ונספה שם. בימי גירושי ההשמדה נלקחה המשפחה לאוסטריה ונותרה בחיים. אחרי המלחמה חזרו לדברצן ומצאו את ביתם חרב. ישראל-נוח עבד שם עוד שנה במקצועו ואחר-כך יצא עם אמו ב"נתיב הבריחה" לאיטליה. במחנות באיטליה התחיל ללמוד את תולדות ישראל ולהתעניין בבעיות המעסיקות את צעירי ישראל לארגוניהם ולמפלגותיהם. הוא העפיל ארצה באונייה "ברכה פולד" שנתפסה ונוסעיה הוגלו לקפריסין. שם המשיך להשתלם בשפה העברית, בתנ"ך וכו' והתקדם כל כך, עד שלפי דיבורו חשבוהו לבן-הארץ. בשנת 1947 שוחרר, עלה ארצה ועבד במקצועו. מנעוריו התלבט בלבטים קשים, שתיארם ביומנו, וכאן נרגע למראה היצירה והבניין והחתירה לצדק חברתי. במאי 1948 גויס לצה"ל השתתף בקרבות שונים, ובקרב על מנרה נפל ביום כ' בתשרי תש"ט (23.10.1948). ביום כ"ט בתשרי תש"ט (1.11.1948) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.