בתם של נאווה ויצחק. נולדה ביום ה' בתמוז תשמ"ט (8.7.1989) בירושלים. אחות לתומר והילה. מורן גדלה בשכונת רמות בירושלים והתחנכה שם עד גיל שתים-עשרה. היא למדה בבית הספר היסודי "נתניהו" ברמות א' בירושלים. בשנת 2001 עקרה המשפחה ועברה למעלה אדומים, שם המשיכה מורן את לימודיה בחטיבת הביניים ובתיכון "דקל וילנאי", וסיימה אותה עם תעודת בגרות מלאה. מורן השתלבה במעלה אדומים היטב. היא פרחה בלימודים ובחיי החברה. אמה עזרה לה להתכונן למבחני הבגרות והיא הצליחה בהם. בבחינת הבגרות באמנות קיבלה ציון מקסימאלי – מאה – על ארבעת ציורי החתלתולים שלה. למורן הייתה אהבה אדירה וחמלה לבעלי חיים. במשך שנות נעוריה גידלה שבעה גורי חתולים עזובים שאספה מהרחוב וכלב בשם ריץ'. חלומה הגדול היה להפוך לווטרינרית. בפי כל מכריה כונתה מורן "הילדה עם לב הזהב". היא הייתה נערה מקסימה, מלאת שמחת חיים, חברותית, אהבה לרקוד ויצאה עם חברותיה למסיבות רבות. מורן ידעה למצות את החיים וליהנות מכל רגע. ליבה הגדול היה רחום ורגיש לכל מצוקה ופגיעה, וכל אי-צדק קומם אותה. למרות חזותה הביישנית היא הייתה נערה נחושה ובעלת חוש הומור מיוחד במינו, תמיד ראתה את המצחיק שבדברים וידעה להצחיק את בני משפחתה. הוריה לא יכלו לסרב לאף בקשה שלה, והיא תמיד השיגה בסופו של דבר את מבוקשה. בשנת 2007 התגייסה לצה"ל וביקשה להיות שוטרת שח"מ (שירות חובה במשטרה), זאת כדי ללכת בדרכי אביה שמשרת כקצין במשטרת ישראל. כשהתקבלה הייתה מאושרת וגאה. היא שירתה במחוז ש"י (שומרון ויהודה) ובמוקד ירושלים, ולאחר מכן עברה ליחידת מב"ט 2000 (משאבים, בקרה וטכנולוגיות) במרחב דוד – יחידה שתפקידה לסייע בשמירה על הסדר הציבורי והביטחון ברחובות ובמקומות מרכזיים של ירושלים העתיקה וסביבותיה, באמצעות מצלמות שפרוסות ברחבי העיר העתיקה. ביחידתה הייתה מורן אהודה ומקובלת הן על השוטרים והן על מפקדיה. על כל מחמאה שקיבלה ממפקדיה סיפרה להוריה בהתרגשות. היא אף קיבלה תעודת הערכה ממשטרת ישראל כשוטרת מצטיינת יחידתית לחודש אוגוסט 2009, ממפקדה הישיר רפ"ק (רב-פקד) רוני בן קימון, מפקד מב"ט משל"ט (מרכז שליטה) 2000, מרחב דוד. ב-2 באוקטובר 2009 נהגה במכונית המשפחתית עם שתי חברותיה מילדות, אורית אמיר וטלי פלדשטיין. הן נסעו לחגוג את יום ההולדת של טלי במועדון תל-אביבי. בארבע וחצי לפנות בוקר החלו החברות לחזור הביתה, כשמורן נוהגת ואורית לידה, משוחחת איתה. סמוך למחלף נמל התעופה בן-גוריון החלה מכוניתה של מורן להראות סימנים שהמנוע התחמם יתר על המידה, והן החליטו לעצור את הרכב עם אורות מהבהבים. מורן ירדה לשוליים הרחבים בצד הכביש ויצאה להרים את מכסה המנוע. זמן קצר לאחר שחזרה למכונית התנגשה בהן לפתע מכונית, שנַהָגָהּ נרדם כנראה על ההגה, סטה לשוליים, פגע ברכב ופצע אנושות את מורן, ואף שתי חברותיה נפצעו קשות. אורית וטלי אושפזו כשהן מחוסרות הכרה. במהלך ימי האשפוז של מורן בבית החולים גילו הוריה כי שבועות ספורים לפני התאונה הכירה מורן בחור בשם עידן, לוחם, שהיה חברהּ זה שלושה שבועות ומורן רצתה לחכות עוד מספר ימים עד שתספר להוריה על האהבה הגדולה שנכנסה לחייה. מורן נאבקה על חייה במשך שלושה ימים בבית החולים "תל השומר" בתל-אביב עד שנפטרה מפצעיה. סמל שני מורן בן אבו נפלה בעת שירותה ביום י"ז בתשרי תש"ע (5.10.2009) והיא בת עשרים בנפלה. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בחלקת קברי המשטרה. הניחה אחריה הורים, אח ואחות. מאות תושבי מעלה אדומים, מאות שוטרים, חיילי משמר הגבול וחברים שלמדו וגדלו עם מורן חלקו לה כבוד אחרון. אביה ספד לה: "אסור לאב לקבור את ילדיו. מי ייתן חיי תחתייך היום". משמר כבוד של שוטרים עמד מול בני המשפחה דומם. מותה הטראגי בטרם עת קטע את חלומותיה. היא עמדה להשתחרר תוך שלושה חודשים ותכננה לטוס עם החברות לאיטליה ואחר כך לארצות הברית. הילה אחותה כתבה לזכרה: "מורן, את היית צריכה להיות בת עשרים ואחת מחר ואני הייתי חוגגת איתך את יום הולדתך והיינו בערב יוצאות למסיבה עם אורית וטלי, רוקדות ושותות ונהנות פשוט מכל דקה שהיינו ביחד. אך דבר מכל הטוב הזה לא יקרה, אולי רק בחלום שמעולם לא יתגשם, כי את כבר לא איתי, את בגן עדן עם מלאכים, כמו שהיית מלאך אמיתי. מחר ביומולדת שלך… אבוא לבקר אותך בקבר עם זר פרחים ואגיד לך מזל טוב, אך בלי שתחייכי לי את החיוך היפה שלך… מתגעגעת אלייך כל כך ותמיד אוהבת. לא אשכח אותך בחיים". טלי פלדשטיין, חברתה הטובה, כתבה למורן: "…היינו חברות כל כך הרבה שנים, כבר מכיתה ז' נוצרה בינינו הכימיה הזאת. את חסרה לי מאוד. כבר חצי שנה עברה. לא ראיתי את עצמי מעולם בלעדייך… אני עדיין מחכה שתתקשרי אליי ותגידי לי איך הייתה לך המשמרת במשטרה. אני עדיין מחכה לטיול שתכננו אחרי הצבא… מעולם לא יצא לנו לריב, את אף פעם לא נתת שזה יקרה, תמיד דאגת שלכולם יהיה טוב והתפשרת בַּכּול. טוב הלב שלך יישאר איתי לעד. לא סתם היינו כל כך הרבה זמן חברות, את דמות להערצה. אזכור אותך לעד. אני כל כך מתגעגעת ואוהבת…" חברותיה לשירות הצבאי הכינו מצגת לזכרה ובה נפרדו ממורן במילים: "בתוך מב"ט 2000 פגשנו בן-אדם מיוחד. היית שקטה ובכל זאת הצלחת להגיע לליבו של כל אחד, התחברת לכל המרחב תוך תקופה קצרה, והיום אנחנו רק רוצים שתבואי בחזרה… נשארו לך רק שלושה חודשים עד לשחרור שכל כך חיכית לו. לא דרשת ולא התלוננת. בעזרת עדינות, חיוך ושקט הצלחת להאיר את עולמנו…" בטקס "הנחת דגל הלאום" על קבריהם של חללי מערכות ישראל לקראת יום הזיכרון הכללי תש"ע, שנערך בל' בניסן תש"ע (14.4.2010) בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים, הניח המפכ"ל (המפקח הכללי של משטרת ישראל) דגל על קברו של החלל האחרון הקבור בהר הרצל, סמל שני מורן בן אבו. לזכרה נפתח דף באתר "עד עולם" – http://moran-benabu.ad-olam.co.il/Default.aspx. ודף בפייסבוק – http://www.facebook.com/group.php?gid=113642748660554
