בן-אבו, אברהם

בן אליהו ושמחה. נולד בשנת תש"ג (1943) באלקאצר שבמרוקו. הוא למד בבית ספר יסודי ובבית ספר מקצועי "אורט" שבמרוקו, היה חבר בתנועת נוער יהודית ופעיל במועדונים שעסקו בספורט. לאחר סיום לימודיו הוא זכה לתעודת מומחה למנועים ועבד כמכונאי בעיר רבט. אברהם, ככל צעיר יהודי במרוקו, שאף לעלות לישראל, אך ככל הצעירים בני גילו, הוא לא ידע כיצד יתגשם החלום הזה ומתי. בשנת 1963, לאחר אירועים מסעירים והרפתקאות רבות, התגשם חלומו. הוא הצליח לצאת ממרוקו, בדרך לא דרך, ולעלות לישראל. אברהם הצטרף לקיבוץ רוחמה, אך על אף הניסיון שרכש בהכשרה בחו"ל, התקשה להשתלב בחיי קיבוץ גדול וותיק. אולם הוא התגבר על כל הספיקות וההיסוסים שכרסמו בלבו ועבר בהצלחה את כל שלבי הקליטה. הוא מצא את מקומו בחברה ובעבודה, עם כניסתו לעבודה בענף השלחין. הוא התמסר לעבודת השדה בכל מאודו והתקדם בה בצורה מפתיעה. תמיד היה מוכן להשקיע מאמצים נוספים, מעל ומעבר לחובותיו, כדי להקל על החלשים ממנו. הוא לא הירבה לדבר ואנשים שלא הכירוהו חשבו שיש משהו מוזר בהליכותיו, אך מי שהצליח לרכוש את אמונו, נוכח כי מאחורי חומת השתיקה מסתתר אדם רגיש טוב לב, תמים ונוח לבריות. מטבעו לא קיבל פשרות, וכשנוכח שמישהו אינו לפי רוחו היה מנתק את קשריו אתו. תמיד היה לו עניין להוכיח את ידיעותיו ולהפגין בקיאות בשטחים רבים. הכל חיבבוהו בשל תכונותיו אלה ובמיוחד אהבוהו הילדים על נכונותו לשחק עמם תמיד. הוא גויס לצה"ל בסוף ינואר 1964 והתנדב לצנחנים. רצונו להיות צנחן היה ביטוי לאהבתו לארץ, על אף הסכנות הכרוכות בכך. אברהם היה חייל מן השורה. הוא לא ניחן בשאיפות למנהיגות ותמיד אפשר היה לבטוח בו כי כל המוטל עליו ייעשה במסירות. הוא היה בעל כושר גופני מצויין ושימש כמקלען פלוגתי. במלחמת ששת הימים היה באוגדה שפרצה לאום-כתף, זה המבצר ה"בלתי חדיר", המעוז החזק ביותר של הצבא המצרי בסיני. ימים אחדים לאחר ניתוץ מוצבי אום-כתף, חצתה יחידתו את כל הארץ צפונה כדי ללחום ברמת הגולן. על אף כל כוחו הגופני הרב, נאמנותו לחבריו ומהימנותו בביצוע הפקודות לקטול באוייב, לא היה אברהם איש מלחמה. אחד מחבריו לנשק סיפר כי אברהם היה מזועזע והמום ממוראות המלחמה. הוא התקשה להתאושש ממראה גופות בני אדם, אפילו היו אלה חיילי האויב. שחרור ירושלים וקרבות הגולן נתנו את אותותיהם בבחור גברתן זה, בעל הרגישות הרבה. אולם, ככל שחלפו הימים החל אברהם להירגע ולהיקלט שוב בעבודה החביבה עליו. בראשית יוני 1969 הוא נקרא לשירות מילואים פעיל. ביום כ"ב בסיון תשכ"ט (8.6.1969) נפל בעת מילוי תפקידו באיזור מעלה אדומים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. בדברים לזכרו על קברו של אברהם אמר מפקדו: "תמיד הכרתי אותו ליד המקלע הפלוגתי. כל פעם שפגשתי בו סחב את המקלע, ולכן כזה היה אברהם; חזק במיוחד בכוחו הפיסי. הוא הכיר בכוחו והיה מתנדב למאמצים מיוחדים מעבר למצופה מאדם ממוצע". קיבוץ רוחמה הוציא חוברת לזכרו בשם "אברהם בן-אבו".