בלס, דוד

דוד, בן פרחה ונתן, מעולי עירק, נולד ביום כ"א באייר תשט"ו (13.5.1955) בחולון. הוא למד שבע שנים בבית-ספר חב"ד בחולון. כיוון שהיה נער רגיש וחבריו הדתיים יותר נהגו להקניטו, החליט לעזוב את בית-הספר ולעבור לבית-ספר אחר. גם בבית-ספר זה לא נשאר הרבה זמן, כי העדיף לעזור לאביו הנגר בפרנסת המשפחה. למרות עבודתו הקשה מצא לו דוד פנאי לעסוק בתחביביו – הספורט על כל סוגיו. הוא התמחה בקראטה, היה בעל חגורה שחורה בג'ודו והרבה להתאמן באגרוף ובהרמת משקולות. כחניך המועדון הטכני לנוער לקח חלק בתחרות מפרשיות בחוף טנטורה. לאחר תקופה של עבודה משותפת עם אביו, נתקבל דוד לחברת הנוער בקיבוץ גבעת ברנר ושם עברו עליו שנותיו היפות ביותר. הוא התפתח והיה לעלם גבה-קומה נאה ואהוב על כל מכריו ומיודעיו. גם בקיבוץ עבד בנגריה וב"ידי הזהב" שלו יצר רהיטים וכלים נאים. דוד התבלט בין חבריו לשכבה ברגישותו הרבה ליופי, לנוף ולטבע והמדריכה שלו קבעה: "לדוד יש נפש של אמן", ואכן לא טעתה. דוד לא הקפיד על שעות העבודה והשקיע בה את ראשו ורובו. עם זאת לא ניתק את קשריו עם הבית והיה בא לבקר את משפחתו בכל עת מצוא. דוד גויס לצה"ל בסוף יולי 1973 ועם גרעין "גבעה" התנדב לנח"ל. לאחר שהוסמך כרובאי וסיים קורס, צורף לגרעין "יחיעם" ועשה את שירותו בבקעת הירדן. את מלחמת יום- הכיפורים עבר דוד ללא פגע ואות המלחמה הוענק לו כליתר הלוחמים. ביום ז' בניסן תשל"ד (30.3.1974), נפטר דוד בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, חמש אחיות ושני אחים. ביומן גבעת ברנר נכתבו דברים לזכרו.