בלנדר, יפה (“שיינדל”)

בת שלמה וסוניה. נולדה ביום כ"ה במרחשון תש"ז (19.11.1946) באשווגה שבגרמניה. בת שלוש היתה יפה כשהמשפחה עלתה לארץ בשנת 1949. אחרי שסיימה את לימודיה בבית-ספר יסודי המשיכה ללמוד בבית-ספר תיכון על-שם ביאליק בחיפה ושם סיימה את לימודיה, שהתיחסה להם ברצינות והצטיינה בהם. בעלת-משמעת היתה ובלעה בצמא את דברי-מוריה מרצונה להוסיף דעת. כשמה כן היתה – ולא רק ביפיה משכה את עיני-כל כי אם גם יפי-נפשה חיבב אותה על כל יודעיה; נעימת-הליכות היתה, בעלת-נימוסים ועדינה בכל יחסיה עם הזולת. בת-שחוק טובה ומלבבת היתה נסוכה על פניה ותמיד היתה זהירה לבל תפגע באיש, כי אם להיפך – ועל כן אהבוה הכל. חייה לא היו קלים ולבה היה שבע-צרות למראה אחיה האילם והוריה האומללים הסובלים בשל כך, והיא ברוב-טובה לא התעלמה מצרות אלו: היא רצתה להיות לעזר ולסעד לאחיה, בהשתדלה להבין לכל מחשבותיו ובנכונותה להיות לו לפה. בקבלה על עצמה את הטיפול באחיה מילאה את תפקידה במסירות ובאהבה – ובזה הסבה תנחומים ללב הוריה, וביחוד לאמה אשר דאגה לאשרה ולשמחתה. ועל אף כל זאת היתה יפה מלאת-חיים ואוהבת-חיים ומעולם לא נשמעה מפיה טרוניה ותרעומת על הגורל. זמנה לא היה פנוי ובכל זאת מצאה פנאי להקדיש גם לחבריה ולידידיה. כשהגיע מועד-גיוסה לא רצתה להשתחרר משירות-החובה שלה (בגלל אחיה) והוא הדבר שעוד הגביר בלבה את הרצון לשרת, כי אמרה: "אם אחי לא ישרת את המולדת אשרת אני ברצון כפול" – ובמארס 1965 התיצבה וגויסה לצה"ל. אך כחמישה ירחים לאחר גיוסה, ביום כ"ז באב תשכ"ה (25.8.1965) נפלה בשעת מילוי תפקידה – ואתה חברתה-לשירות, יאורה בנקובסקי. הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.