בללו, שמעון

בן מכלוף ומרגלית. נולד ביום ט"ו באייר תשי"ז (16.5.1957) בטבריה. למד בבתי-הספר היסודיים ע"ש רמז וע"ש ברנר בתל- אביב ואחר-כך השתלם במקצוע החשמלאות. שמעון היה חובב ספורט ושימש כשוער ב'הפועל' תל-אביב. אהב לקרוא ספרים ולהאזין למוסיקה. היה בן מסור למשפחתו ועזר בפרנסת הבית. במאי 1957 גויס לצה"ל והוצב לחיל-הרגלים. "בללו היה אישיות בפני עצמה", כתב אחד מחבריו לשירות. "בשעות הקשות ביותר היה בללו זה שדאג להרים את המורל של החברה… בללו היה דמות בפלוגה… כולם ידעו שבללו הוא מנהיג, וכאשר הוא מחליט לעשות משהו, ולא חשוב מה, תמיד נמצאו מתנדבים שילכו אחריו. הוא השרה ביטחון על כל חבריו. ידעת שאם אתה ליד בללו, אתה לא צריך לדאוג. בללו לא יזניח אותך". שמו יצא בין חבריו כחייל מסודר ומאורגן, וכל החסר נמצא אצלו תמיד. כולם אהבו והעריכו אותו. "במוצבים שהיינו היה שמעון המלך ממש". כתב חבר אחר לשירות. "הוא דאג לכול, היה כמו אבא ואמא. היה מבשל אוכל נהדר, היה מתקן חשמל או כל דבר שהיה מתקלקל. תמיד רצו כולם להיות 'החבר של שמעון'". חבריו ומפקדיו של שמעון העריכוהו כאדם וכחייל אמיתי. ביום ו' באדר ב' תשל"ח (15.3.1978) נפל בקרב בדרום-לבנון. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין שבחולון. השאיר אחריו הורים, אחים ואחות. במכתב-תנחומים ששיגר למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון דאז, עזר וייצמן: "רב- טוראי שמעון בללו נתן את חייו למען מולדתו. הוא היה חייל מצוין בגדודו, חבר למופת ואהוב על כל מי שהכירו". מפקדו הישיר כתב: "כולנו חיבבנו את שמעון ואת צחוקו ועליצותו. הוא היה חבר ורע נאמן לכל הסובבים אותו". הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו.