בליץ, זאב-יעקב

זאב-יעקב (זאביק), בן אדלה ואפרים, נולד ביום כ"ב בחשוון תש"ט (24.11.1948) בירושלים. הוא למד בבית-הספר היסודי בבית-הכרם ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" בירושלים, במגמה של מסגרות מכנית וחשמל. זאביק היה תלמיד חרוץ ושקדן, עירני, חקרן וסקרן. עיקר עניינו היה במכשירים מכניים ובמקצועות המדויקים. הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" והיה אהוב על מדריכיו ועל חבריו. היה שופע חיים, אופטימי ועליז, חייכן ובעל הומור. הוא השרה רוגע על סביבותיו ומעודו לא התאונן. הצטיין בפשטות, נועם הליכות וצניעות. הוא היה כן ונאמן, ישר ובעל מצפון, טוב לב מטבעו ונכון לעזור לזולת. תמיד רחק מריב ומטינה. היה נמרץ מאוד ובעל ידיים זריזות. אהב יופי ושלמות וניחן בטעם מעודן. היה חובב טבע, והרבה לטייל, בעיקר בירושלים עיר מולדתו, שאהב אותה אהבה עזה. בן מסור היה למשפחתו. זאב-יעקב גויס לצה"ל בסוף מאי 1966, והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון" והיה לתותחן-טנק – תפקיד שעליו הייתה גאוותו. הוא היה חבר טוב לאנשי יחידתו והתנדב לכל משימה. על השתתפותו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת-הימים". לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים והוא עשה אותן בבקעת הירדן ובסיני ואף השתתף בקרבות מלחמת ההתשה. במלחמת יום הכיפורים השתתף זאביק בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שהתחולל ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) בציר "חביבה", ליד גשר פירדאן, נפגע זאב-יעקב בטנק שלו ונפל. תחילה נחשב נעדר, אך לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה, אב, אם, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "זאביק היה אהוב על מפקדיו ועל חבריו ומילא את תפקידו ללא דופי;" ומפקד אחר כתב: "זאביק מילא כל משימה עד תומה. הוא היה חייל מסור ואחראי, חייל מובחר ואיש צוות למופת. הוא היה ממושמע וטוב-לב, אשר רצונו לעזור לזולת יכול לשמש דוגמה לכל איש צוות בגייסות השריון". הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו משל בני משפחתו, חבריו ומפקדיו וכן מכתבים, דברי שיר ותצלומים.