בלינקוב, עמירם

בן חיה וחיים. נולד בשנת 1924 במושבה כנרת כבן למשפחה רבת פעלים וזכויות בהתיישבות ובהגנה. אביו נמנה עם מייסדי "השומר" והיה חבר הארגון המחתרתי "נילי", ואילו האם היתה ברבות הימים חברה פעילה ב"הגנה". הדודה שרה צ'יזיק נפלה בקרב על הגנת תל חי והדוד אפרים צ'יזיק נפל בהגנה על קיבוץ חולדה. אך טבעי היה שבבוא היום יתגייס עמירם לפלמ"ח ובשורותיו יפעל כאחד הלוחמים. הוא גדל והתחנך בהרצליה והמשיך לימודיו בבית-ספר תיכון בתל אביב. אהב ללמוד, לרדת לעומקם של דברים וכל משימה שנטל על עצמו ביצע בשלימות וביסודיות. גם הצטיין בספורט ובייחוד במשחק הכדור-סל. עמירם בלט בין חבריו כנער יפה-תואר, בלונדיני וכחול-עיניים, ערני ואוהב-חיים. היה חבר בתנועת הנוער "ברית מכבים עתיד" ובמסגרתה שימש כמדריך. בשירותו בפלמ"ח גילה עמירם כושר-ביצוע מעולה, ועד מהרה עלה לתפקיד מפקד כיתה. הוא התחבב על חבריו ופקודיו בפשטות הליכותיו ובדאגתו לכל פרט ופרט. בכ"א באדר תש"ו (22.2.1946) השתתף עמירם בהתקפת ה"הגנה" על המחנה הצבאי הבריטי בשרונה שליד תל-אביב. ההתקפה היתה חלק משורת פעולות-מחאה נגד סגירת שערי הארץ בפני עולים יהודיים. מסיבות של חוסר תיאום בשעת ההתקפה החלה הפעולה בשרונה באיחור, והבריטים היו מוכנים לקראתה היטב. הצנחנים הבריטיים שבמחנה הכינו מארב ללוחמים ופתחו עליהם באש כבדה מיד עם תחילת המיתקפה. במטח האש הראשון נהרגו שלושה לוחמים, אך מפקד הפעולה הורה להמשיך במיבצע. כיתתו של עמירם המשיכה להתקדם למרות האש הצולבת, פרצה את הגדר והצליחה לפגוע במיתקנים אחדים. עם עלות השחר הופסקה הלחימה והכיתה החלה לסגת. בבדיקה שנערכה התברר שאחד הלוחמים נשאר בשטח. עמירם חזר לשטח הפתוח, הגלוי לעיני הבריטים, כדי להוציא את חברו ששכב ללא רוח חיים. הוא הגיע אליו, הרימו בידיו והחל לזחול לעבר מקום המסתור. החיילים הבריטיים גילו את המתרחש, פתחו באש עזה לעברו של עמירם ופגעו בו. בן 22 היה במותו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בנחלת יצחק בתל-אביב. זכרו הונצח, לאחר שנים רבות, יחד עם שמות חברי המחתרות שפעלו ונפלו לפני קום המדינה, על לוח שיש בבית "יד לבנים" בתל אביב; על שמם של עמירם ושלושת חבריו שנפלו בפעולה בשרונה נקרא גם רחוב בקריה בתל-אביב במקום בו נפלו – הוא "רחוב הארבעה".