בליימן, דב (ברנרד)

דב, בן תרזה (טובה) וליאופולד, נולד ביום כ"ח בתמוז תש"ז (16.7.1947), בלודז' שבפולין ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"ז (1957). הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "ביאליק" בלוד ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון האזורי רמלה-לוד ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות. דב היה תלמיד מצטיין בעיקר במקצועות הריאליים, והיה רציני בגישתו ללימודים ולעבודה. חבריו זוכרים אותו כאדם שאינו שם לבו לקטנות ואינו מקפיד על שמירת הסדר והמסגרת. בכל תחום שעסק בו, נהג להתרכז בעיקר, פסח על הטפל והיה מתגבר על בעיות בדרך המחשבה היסודית והשיטתית המיוחדת לו. הוא היה צנוע וישר בהליכותיו, ניכר בתמימותו הרבה ובאמונה העזה, שרחש לבני אדם בכלל ולקרובים לו בפרט. בגישתו הישירה והכנה רכש לעצמו ידידים רבים, והיה מוכן לעזור ולסייע להם תמיד ככל הנדרש. דב גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1965 והוצב לחיל-השריון. אחרי סיום הטירונות השלים קורס תותחנות וקורס מדריכים ונשלח לשרת כמדריך בבית-הספר לשריון. במסגרת יחידת שריון השתתף בקרבות מלחמת ששת-הימים ובפעולת כראמה. הוא היה חייל מסור וממושמע, מילא בדייקנות וביעילות את תפקידו, היה מקובל על מפקדיו ואהוד על חניכיו. בתחילת אוגוסט 1968, שוחרר דב מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. במסגרת יחידה זו נקרא לתקופות של שירות מילואים. לאחר השחרור החל דב ללמוד הנדסת-חשמל בטכניון וקיבל תואר .B.A. אחרי-כן עבד כמהנדס ברשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל) ויחד עם זאת המשיך בלימודים לתואר מוסמך למדעים. הוא הקים בחיפה את ביתו והתגורר בו עם אשתו בלהה ובנו אתי. במלחמת יום הכיפורים לחם במסגרת גדוד סיור, שהשתתף בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת-הגולן. בקרבות שהתחוללו מדרום לציר חושניה, ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), ספג הטנק שלו פגישה ישירה והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בלוד. השאיר אחריו אישה ובן, אב ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.