בן ילנה ורומן. נולד ביום ד' בטבת תשמ"ג (20.12.1982) בז'יטומיר שבאוקראינה. בן שני להוריו, אח לסרגיי. בשנת 1991, כשהיה בן שמונה, עלה לישראל עם משפחתו. המשפחה התגוררה בחדרה, שם למד דניס בבית-הספר היסודי 'ניצנים' ובבית-הספר התיכון 'מפתן שרון'. דניס היה נער שקט, מופנם, יפה תואר, גבה קומה, בעל עיני תכלת ושיער בהיר. בהיותו נער צעיר קיבל מהוריו מחשב ביתי, שעד מהרה היה לחלק מרכזי בחייו. דניס בילה שעות ארוכות ברשת האינטרנט, בבניית אתרים ובפורומים רבים, שאת חלקם אף ניהל. בדרך זו הכיר דניס אנשים רבים, שעם חלקם נפגש ושהפכו לחבריו הטובים. בפורומים הרבים הוא כינה את עצמו 'דניס 7'. אתר האינטרנט שהקים דניס, בשם www.dennis7.members.easyspace.com, היה לאחד האתרים הפופולריים לאלפי גולשים, שנהגו להתייעץ עימו בכל בעיה הקשורה לרזי המחשב. חברו של דניס, דניאל דוד, סיפר כי 'הסמל המסחרי' של דניס היה ה'סמיילי', אותה דמות צהובה מחייכת שדניס אסף במאות גירסאות שונות. הוא היה מצרף דמות 'סמיילי' לכל דף באתר האינטרנט שלו ולכל מכתב או הודעה ששלח. כזה היה דניס, אדם טוב לב, אופטימי, שהחיוך לא מש מפניו. דניס היה אהוב על חבריו הרבים, שמתארים אותו כאדם מקסים ועדין, בעל יכולת הקשבה ונתינה נדירה. הוא אהב מאוד בעלי חיים, ובמיוחד חתולים. חברתו טלי מספרת: "אי-אפשר היה שלא לאהוב אותו: הוא היה גבוה, יפה וכל כך טוב. תמיד התייחס אלי בעדינות, מחפש איך לרצות. אף פעם לא הגיע כשידיו ריקות, למרות שהוא לא הגיע ממשפחה עשירה. דניס נאלץ לעבוד אחרי הלימודים כדי לממן את כל האביזרים והפריטים שרכש למחשב שלו, ואפילו כדי לקנות לעצמו מערכת סטריאו." בחודש אוגוסט 2001 התגייס דניס לצה"ל. לאחר אימוני הטירונות שובץ לחיל-הקשר ושירת בבסיס ציוד וקשר במחנה שמשון שבצפון הארץ, בתפקיד מפ"ט. חבריו מספרים כי אהב את שירותו הצבאי. ביום כ"ה בסיוון תשס"ב (5.6.2002) נפל דניס בפיגוע חבלני בצומת מגידו. בבוקרו של אותו יום נסע באוטובוס מביתו בחדרה לבסיס. בצומת מגידו התנגשה באוטובוס מכונית תופת, שנהג בה מחבל-מתאבד. בפיצוץ נהרגו 17 אנשים וביניהם דניס. בן עשרים היה בנופלו. לאחר מותו הועלה דניס לדרגת רב-טוראי. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו הורים ואח. רומן, אביו של דניס, ספד לבנו: "בן, כמה אתה חסר, מחפש אותך בכל פינה של הבית שלנו. יותר אין אנו נפגשים בבקרים ואין אתה מאחל לי נסיעה טובה. רוצחים, גדעו את חייך – שברו את עץ החיים. אולם השורש לא נפגע ונשאר במקומו. לאף אחד אין סיכוי לעקור אותו, כי השורש – ארץ-ישראל, יצמיח לנו עצים חדשים. שן בנחת באדמה אותה כל כך אהבת." אימו של דניס, ילנה, כותבת: "דניס, ילד שלי, אהובי, כל כך רע לי בלעדיך. אהבת כל כך את ארץ-ישראל, היית ציוני גדול. אני גאה בך, בן שלי יקר." בספר שיצא לאור לזיכרו של דניס שולבו כ- 3000 מכתבים והודעות שכתבו חברים וגולשי אינטרנט שהכירו אותו, והוקירו את פועלו בתחום המחשבים והאינטרנט. לאחר נפילתו הקימו חבריו אתר אינטרנט לזיכרו, שכתובתו: www.dennis7.co.il. באתר האינטרנט www.rotter.net/dennis, שבו עבד דניס, הוקדשה פינה להנצחת זיכרו ולתגובות חבריו על מותו בטרם עת. הגולש יוני ינין ביטא רגשותיו בשירו 'חבר הכי טוב': "היה לי חבר – חבר מיוחד/ חבר כזה שאין לכל אחד/ חבר טוב – הכי טוב שיש/ עם חבר כזה – אין יותר מה לבקש/ אבל פתאום הכל נגמר/ לא נשאר כבר שום דבר/ יש לנו זיכרונות שאי-אפשר למחוק/ חבר הכי טוב – עכשיו הוא כבר רחוק/ זה היה חבר מיוחד/ כזה שאין לאף אחד…" גולש אחר, שהכיר אותו שנים מהפורום, כותב: "דניס היה בחור לעניין עם לב זהב, בחור אחראי שמלה שלו היתה מלה, רגיש לרחשי ליבם של חברי הפורום ומנהל למופת."
