בלט, משה

משה, בן הניה וישראל, נולד ביום ב' בתשרי תרצ"ה (11.9.1934), ברביץ שבפולין ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"ט (1949). הוא למד בבתי-ספר יסודיים ברוסיה ובפולין והמשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי "עמל" ברמלה. אחרי-כן למד בשעות הערב בבית-הספר התיכון "רמלה-לוד" ועמד בבחינות בגרות אקסטרניות. משה היה תלמיד שקדן והצטיין בלימודיו, והיה פעיל גם בגדנ"ע, שם עבר קורס קשר לגדנ"עים. כשסיים את לימודיו בבית-הספר המקצועי, החל לעבוד כמסגר בבית-החרושת למנועים "נחת רוח" ברמלה ובמשך הזמן עבר ל"חמת". הוא אהב את עבודתו ובכלל מצא הנאה מרובה בכל מעשה ידיו. הוא נהנה מהאתגר שבהכנת הצורות השונות ובהתלהבות היה מספר על בניית תבניות למוצרי מתכת. משה היה חובב ציד, דיג וקליעה למטרה. מטבעו היה אופטימי ובעל חוש הומור, וברוחו הטובה והעליזה תרם רבות לעידוד חבריו בשעות קשות. בזכות סבלנותו וכנותו התחבב על רבים ממכריו. הוא נהג לעודד אחרים ולסייע בעצות טובות, אף שלו עצמו היו קשיים. הוא היה ענו ורחק מדברנות, אך משנכנס לוויכוח, הצליח לשכנע את יריביו בזכות נימוקיו ההגיוניים, שכן ניחן בכושר ריכוז רב ובזיכרון מצוין. הוא היה בעל תושייה והמציא "פטנטים" שונים להקל את חיי חבריו בצבא. משה גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1954 והוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות הוצב בגדוד-שדה, ולאחר שעמד במבחן תותחנות שדה, סיים קורס יסוד לקשרי חת"ם ושירת כקשר-אלחוטאי. לאחר שסיים קורס סמלי קשר, הוצב כמדריך קשר בבה"ד לתותחנות. בתעודת הגמר של קורס סמלי הקשר צוין כ"ממושמע, בעל הופעה נאה ומסודר, משתדל בדרך כלל, מבצע את תפקידו באחריות מלאה, בעל יזמה, מקובל ויודע להסתדר עם אנשים, מסוגל לפתור בעיות, טוב גם בהדרכה". בתעודת השחרור צוין כמסור ומעוניין בקידום העבודה ובשיפורה. הוא היה קשר מצוין, ולדברי חברו, אהב ללמד ולתת מעצמו ובכך טמון סוד הצלחתו כמדריך. לאחר ששוחרר משירות סדיר הוצב לשירות מילואים בגדוד שדה כמש"ק קשר תותחנות. משה היה מסור מאוד למשפחתו ובגאווה רבה היה מספר על ילדיו. הוא קיווה שלא יטולטלו בין בתי-ספר רבים ושיוכלו ללמוד יותר משהספיק הוא. מעולם לא נרתע מעבודה קשה ותמיד שאף להתקדם, וברבות הימים החליט להיכנס עם הוריו לשותפות בחנות לוילונות ולשטיחים. בתקופה שניהל את החנות, למד גם בקורס תלת-שנתי של "אורט" לעיצוב-פנים וסיים את הלימודים בו. למרות שהיה בעל משפחה ועבד במשך היום, הצטיין בלימודים יותר מהתלמידים הצעירים ממנו. הוא השלים גם קורס לניהול בתי-מסחר, כדי לנהל את העסק בשיטות המודרניות ביותר. משה השתתף במלחמת ששת הימים ובעת הקרבות הרבה להתנדב למשימות שונות. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הצטרף מיד ליחידתו והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), כשעמדה יחידתו לחצות את הגשר על תעלת סואץ ולעבור לצדה המערבי, ניחתה עליה הפגזת פתע ומשה נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בת ובן, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד יחידתו: "משה היה אהוד מאוד על חבריו, מסור ונכון תמיד לעזור לסובבים אותו. היה בקי במקצועו כאלחוטן ושימש דוגמא לחבריו ולפקודיו". אשתו הוציאה לאור חוברת לזכרו ולזכר עוד שניים מחבריו, בינדר יוסף וגולדשטיין שמעון, ובה מדברי חברים על דמותו.