בלט, דוד

דוד (דודו), בן אסתר ואליעזר, נולד ביום י"א באייר תשי"א (17.5.1951) ברמת-גן. הוא למד בבית-הספר "המתמיד" ברמת-גן, ואחרי-כן המשיך לימודיו בפנימייה הצבאית שליד "הגימנסיה העברית הרצליה" בתל-אביב במגמה הביולוגית. דודו היה חניך המחזור הראשון של הפנימייה, אולם מטעמי בריאות נאלץ לעזוב אותה כשלושה חודשים לפני הגמר. בכל זאת, סיים את לימודיו בגימנסיה וזכה בציונים גבוהים. דודו היה חובב דיג ושחייה, אהב לערוך טיולים והיה לו אוסף של פרפרים. הוא ניחן בשפע של הומור, אהב מעשי-קונדס והיה עליז ואופטימי; יחד עם זאת היה רציני ושקול בכל מעשיו והתייחס בכובד-ראש לדברים הראויים לכך. הוא היה בעל תפיסה חדה, יזמה רבה וכישרון מפליא לאלתורים. חביב היה על הבריות; הייתה בו שמחת-עשייה-רבה ויצירה ויוצאת מן הכלל, ובכל שעשה ראה דבר-מה מיוחד והתלהב בעשייתו. הוא היה חדור גאווה עצמית וביטחון שקט, שאינם מקובלים אצל צעירים. מוכשר היה ומחונן, ותמיד היה בין המצטיינים. דוד גויס לצה"ל בראשית אוקטובר 1969 ובגלל הפרופיל הרפואי שלו הוצב לחיל ההספקה. לאחר הטירונות הוצב כפקיד בבסיס ציוד. הוא לא הסכים לשרת בתפקיד משרדי, ולפי דרישתו הועמד שוב לפני ועדה רפואית. הפרופיל שלו הועלה והוא בחר ללכת לחיל השריון. לאחר שעבר קורס מקצועות טנק "סנטוריון" בציון גבוה, הוצב בגדוד כתותחן טנק "סנטוריון". אחרי-כן סיים קורס מפקדי טנק כחניך מצטיין והשתלם בקורס קצינים ובקורס קציני-שריון. את קורס קציני השריון סיים כחניך מצטיין. דודו כתב רשימה בחרוזים בעלון קורס מפקדי הטנקים וערך את עלון קורס קציני השריון שהשתתף בו. בעלון הזה כתב רשימה מרגשת על הטנקים ועל הבחורים המפעילים אותם. הוא הוצב כמדריך "פאטון" בקורס קציני שריון בבית-הספר לשריון. בתפקידו זה ציינוהו מפקדיו כקצין יעיל והגון, המשמש דוגמה אישית בהתנהגותו והעריכוהו כקצין מעולה בכל התחומים. כעבור שנה הועלה לדרגת סגן ואחרי זמן קצר הועבר, לפני בקשתו, לגדוד שריון ברמת-הגולן, בתפקיד קצין מבצעים. בתפקיד זה זכו הוא והצוות שבפיקודו להערכה ולשבח מאת מפקד החטיבה "על תותחנות מעולה ודבקות במטרה", כשביום 21 בנובמבר 1972, פגעו בשני טנקים של האויב והשמידום, במהלך תקרית-אש. בחוות-דעת עליו ציין מפקדו שדודו הצטיין בתפקיד קמב"ץ וזכה להערכה כללית ביחידה, שהוא בעל ראייה רחבה ורצון ללמוד, וכי הוא מעריכו כקצין מוכשר, יעיל ומסור, בעל יכולת קרבית מעולה, אמיץ וישר, ונמנה עם הטובים ביותר בצה"ל בדרגתו. לאחר שהשתחרר דודו מהשירות הסדיר, הוצב לשירות מילואים כמפקד פלוגת טנקים בגדוד סנטוריונים. הוא נשלח לקורס מ"פים שריון ואף אותו סיים בציון גבוה. בחוות דעת עליו כמ"פ ציין מפקדו, שהוא מ"פ טוב מאוד, אחראי, מסור ושולט בפלוגתו. לאחר השחרור, התכוון ללמוד בטכניון בחיפה. חודש וחצי לפני שנפל, נשא לאישה את חברתו לספסל הלימודים בבית-הספר התיכון ויחד נסעו לטייל באירופה. בערב יום-הכיפורים תשל"ד חזר דודו מחו"ל ולמחרת היום נקרא להתייצב ביחידתו. במלחמה השתתף עם גדודו בקרבות הבלימה בסיני, וביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), בעת ניסיון התקפה בדרום פתחת ציר הג'ידי, נפגע הטנק שלו מפגיעה ישירה בטיל נ"ט ודודו נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה בהריון, הורים ואחות (בתו, שנולדה אחרי שנפל, נקראה על-שמו – דודי). לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ראויים לציון מנהיגותו, מסירותו, אומץ לבו ודבקותו במשימה. דודו היה הרוח החיה ביחידה, וכולנו, המפקדים והחיילים, הוקרנו והערכנו אותו". בעלון הגדוד שלו במלחמה פורסמה רשימה על דמותו.