בלומנפלד, ברוך (טולדי)

בן חנה וראובן, נולד ביום ח' בטבת תרע"ד (6.1.1914) בבוקרשט, בירת רומניה. בן למשפחה אמידה אשר שאפה לחנך אותו למקצוע חופשי ואילו הוא נתפס, בעודו תלמיד בתיכון, לרעיון החלוצי- ציוני ושאף להגשימו. בהיותו בן 16 עזב את ספסל-הלימודים ויצא להכשרה חלוצית. הוא הצטרף תחילה לקבוצת חוטבי-עצים בבאקאו ואחר-כך לקבוצת-הכשרה חקלאית במולדובה. ההורים החזירוהו הביתה ורק אחרי שסיים את לימודיו הצליח לעלות ארצה. הוא הצטרף לשיירת-עולים שהתארגנה והלכה ברגל דרך בולגריה עד קונסטנטינופול, ומשם דרך סוריה לגבול הארץ. אולם כאן נתפסה הקבוצה והוחזרה לרומניה. ברוך שוב ביקש דרך להעפלה ועלה על סיפון אוניית-המעפילים "אסתיר", שהפליגה ב-2.2.1939 מקונסטנצה, ואחר ארבעה חודשי טלטולים בים נתפסה ליד חופי הארץ בסביבות אשקלון. בקושי הצליח לעלות לחוף הארץ. זמן קצר אחרי בואו התגייס לצבא הבריטי ובתקופת שירותו בצבא נשא אישה. הוא שירת בחיל-החפרים ביוון, בכרתים ובמדבר המערבי ועד בנגזי הגיע. הועבר לחיל-המהנדסים ושירת באיטליה ובפרס. כששוחרר ב-1946 התיישב עם אישתו באבן יהודה ועבד כפועל בפרדסים ושם נולדה לו בת. היה אוהב טבע וכל שאיפתו היתה לרכוש לו משק חקלאי מעורב משלו. בחייו האזרחיים ובצבא נודע והצטיין ב"יושרו הקיצוני" (לפי ביטוי חבריו). בינואר 1948 גויס ל"הגנה" ושירת כאפסנאי בנפת חפר ואחר-כך בחטיבת "אלכסנדרוני" והשתתף בפעולותיה. בשובו מפעולה ב-3.11.1948 למחנה שליד כפר יונה עלה על מוקש, אשר הוטמן לפי ההשערה בידי שבויים ערבים שעבדו יום קודם-לכן במחנה, נפצע קשה בשתי עיניו, בשתי ידיו, בבטנו ובחזהו ונסתמא. ברוך הועבר לבית-החולים בילינסון, שם קטעו לו את שתי ידיו עד המרפקים וניסו להצילו, אך לשוא. ביום 5.11.1948, בהרגישו כי קצו קרב, ניסה להרגיע את אישתו וביקש ממנה שלא לבכות ולהיות חזקה למען הילדה. אחרי יומיים, ביום ג' בחשוון תש"ט (5.11.1948), נפטר והובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנתניה. השאיר אישה ובת. כעבור תשעה חודשים מתה גם בתו.