בלומנטל, דוד-משה

בן אלקה ומיכאל-אהרן, נולד בשנת 1908 בירושלים. לפני סיימו את לימודיו בבית-הספר התיכון עזב את הלימודים והשתלם במקצוע הנגרות. לאחר שנים אחדות הגיע לדרגת נגר ראשי בצפון ים-המלח. הוא אהב את עבודתו והשקיע בה מיטב כוחותיו ורוחו. דויד-משה נבחר על-ידי חבריו בעבודה כבא-כוחם ונציגם בוועידות ומשלחות שונות ושימש מזכיר "גוש העובדים" ומרכז "התאחדות בני-היישוב". לחבריו שהיו מייעצים לו לשים לב יותר לעצמו ולחייו, היה עונה: "עוד לא גמרתי את העבודה", ולכן נותר ערירי. היה דואג לכל חבר שנזקק לטיפולו, לעצותיו ולעזרתו, הצטיין בדייקנות ובמסירות הרבה לדברים ששם אליהם לב במיוחד. את עתות הפנאי וימי החופשה שלו היה מבלה בטיולים ארוכים בארץ והתעניין בייחוד בטופוגרפיה. תחביבו היה איסוף בולים ואוסף-הבולים שלו – מהגדולים והיקרים בארץ. בוועידות ה"הסתדרות" שקד על שיפור מצב הפועלים והטבת תנאי חייהם, מאחר שהוא עצמו היה פועל בעל הכרה סוציאליסטית. היה אמן במלאכתו, מדריך פועלים בעבודה ומסדר אותם במקומות עבודה קבועים. אחת ממידותיו הנעלות, שאיש לא ידע עליה והיתה סודו הגדול – "מתן בסתר". הוא שירת בחטיבת ירושלים ובליל ההפוגה הראשונה, ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948), נפל באזור הקסטל ונקבר בשייח'-באדר א'. דויד-משה הועבר ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.