בלומברג, יוסף

בן שושנה ומשה, נולד בשנת 1908 בלטביה (שהשתייכה אז לרוסיה) וגדל בבית אדוק. ימי ילדותו עברו עליו באווירה הסוערת- המסוערת של שלהי מלחמת-העולם הראשונה. כבר בצעירותו בלטו ביוסף עזות-אופי ושנאה לכל מרות. בשנת 1925 עלה לארץ והוא בן 17 שנים. יוסף התיישב במגדל, עבד שנים רבות כפועל ואחר-כך כמנהל-עבודה. היה חבר פעיל ב"הגנה" כאחראי על הנשק ואחד מאנשיה המרכזיים במקום. עסק הרבה בספורט ימי ובהשגת הציוד הדרוש לו והיה הרוח החיה בסניף "הפועל". בשנת 1938 נשא אישה ושאף להקמת משק עצמאי. בשנת 1942 הצטרף למושב שרונה שהיה אז בראשיתו, היה אחד מבוני הנקודה ומראשי מגיניה. יוסף נתמנה למא"ז המקום ובתפקיד זה פעל עד נפילתו. הוא ידע ליצור יחסי שכנים עם ערביי הסביבה ונודע כאחד המפקדים הטובים בגליל. אנשי היישובים והסביבה רחשו לו כבוד וחיבה. בעבודתו המתמדת שיפר את נחלתו ומשקו היה משק לתפארת. יוסף היה בין שבעת הראשונים שהתנדבו לחיל הנוטרים בהיווסד משטרת היישובים העבריים והגיע לדרגת סמל. תמיד ראשון למתנדבים לצאת לכל מקום סכנה. ביום ב' בסיוון תש"ח (9.6.1948), בשעת הקרב לכיבוש כפר הפורעים לוביה, קיבל הוראה לשלוח שני לוחמים לפעולה מיוחדת. מפאת הסכנה שבדבר החליט יוסף לצאת לפעולה כאחד משני הלוחמים. יצא ולא חזר. הניח אחריו אישה ושני ילדים. יוסף הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות בבית-וגן.