בלומברג, אריה-זאב (ארינקה)

בן מלכה ויעקב, נולד ביום ט"ו בחשוון תרפ"ח (10.11.1927) בתל- אביב להורים שעלו מרוסיה. אריה-זאב התחנך ברוח אהבה לארץ ולקניינים הלאומיים. הוא סיים בהצלחה את בית-הספר העממי "חשמונאים", למד בשקידה והתחבב על המורים ועל חבריו התלמידים. אחרי-כן המשיך בלימודיו וסיים בית-ספר למסחר. על אף ההשכלה המסחרית רצה לחיות חיי פועל ועבד כחרט-מסגר בבית-החרושת לשיניים בלום. היה חבר בפלמ"ח. בתחילת ינואר 1948 התארס ועמד להקים משפחה, אך עקב פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס ונשלח לעין השופט. אריה-זאב היה עלם מתון ושליו, מהיר תפיסה, דיבורו בשיקול-דעת ואחראי לכל דיבור שהוציא מפיו. היה חובב פשטות בלבוש: "החאקי יפה מכל לבוש", אמר, "כי הוא מטשטש הבדלי מעמדות ומקרב לבבות". כיוון שהיה רציני בהתנהגותו התנגד לשעשועי יום-יום, כי ראה בהם בזבוז כוחות רוחניים הדרושים לדברים נעלים יותר. היה רודף שלום ומשכינו בין יריבים. מקדים ברכה לכל אחד, בייחוד נתגלתה ידידותו לחבר במצוקה. אריה-זאב רצה ללמוד ולהוסיף דעת ולכן השתלם בהנדסה, התעניין בספרות. והיה חובב מוסיקה וטבע. רגש האחריות היה טבוע בו ובאחד ממכתביו כתב: "עלי לפעול ולתת את מיטב יכולתי". לקראת סוף אפריל 1948 נערך בגזרת ירושלים מבצע "יבוסי", שנועד ליצור רצף טריטוריאלי עברי בתוך העיר ובין ירושלים לבין היישובים שבצפונה. לצורך המבצע הועברה חטיבת "הראל" לירושלים ובליל 22-23 באפריל יצאו כוחותיה לתקוף את שועפת, בית איכסא ונבי סמואל. תנועת הכוח לנבי סמואל ארכה זמן רב וההסתערות החלה עם שחר. נוכח אש האויב נאלץ הכוח לסגת ובנסיגה הקשה לאור היום היו נפגעים רבים. אריה-זאב נפל ביום י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948) בקרב על נבי סמואל והובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים.