בלולו, יעל

בת דינה ויהושע. נולדה ביום ו' בכסלו תשכ"ז (19.11.1966) בתל אביב. כשהיתה בת חמש עברה יעל לגור בערד, עקב בריאותו הלקויה של אחיה. בערד היא למדה בכיתות א' ו-ב', ואז שבה המשפחה ועברה לבאר שבע. בבירת הנגב השלימה יעל את לימודיה, תחילה בבית-הספר היסודי 'מעוז', ואחר-כך בחטיבת-הביניים בבית-הספר 'שזר' ובתיכון מקיף ג' במגמת אופנה. לאחר-מכן, בעקבות גירושי הוריה, נשלחו אחיה לפנימיות והיא ואמה עברו לגור בנתניה. יעל היתה בחורה שקטה, חיננית ונעימה. היא טיפחה את מראה החיצוני, אהבה לתפור, לקרוא ולכתוב. את קורותיה, רגשותיה ומחשבותיה היא תיארה ביומן חיים שניהלה ובשירים שכתבה. יעל התנדבה למשמר האזרחי ול"נוער שוחר משטרה". התנסותה זו הניעה אותה לבקש לשרת במשטרה הצבאית. במרס 1985 החלה יעל את שירותה הצבאי. היא ביקשה לשמש כמדריכת כלואים בחיל המשטרה הצבאית. ואכן, לאחר שסיימה את הטירונות, הוצבה יעל בחיל שהתנדבה אליו, אולם לא לתפקיד שביקשה. במאי 1985 סיימה קורס שוטרות והוצבה ביחידה המרכזית לפיקוח על התעבורה. שנה אחת לאחר גמר הקורס הוענקה ליעל דרגת רב"ט, והנימוק לכך היה: "חיילת טובה מאוד, מבצעת את תפקידה היטב". מפקדיה ביקשו לשולחה לקורס רכיבה, ואחר לקורס סמלים, אך בשל בעיות במשפחתה לא השתתפה יעל אף באחד מהם. מפקדיה הוסיפו לטרוח על קידומה והמליצו להעלותה לדרגת סמל לפני פרק הזמן הרגיל, ובהמלצות כתבו שהיא מהווה דוגמה לחיקוי לשאר חיילי היחידה, מתפקדת בצורה יוצאת מן הכלל ומבצעת את תפקידיה באופן הטוב ביותר", אולם הבקשה לא אושרה. היא הזדהתה עם החיל ועם תפקידיו, ובכל זאת ביקשה לאפשר לה להיות מדי שבת בביתה, כדי שתוכל להיפגש עם אמה ועם אחיה הבאים מהפנימיות לחופשת שבת. ביום כ"ב בתשרי (25.10.1986) נהרגה יעל בעת מילוי תפקידה כמפקחת סיור. בצאתה לסיור פיקוח על תעבורה, אירעה תאונה ויעל נפצעה בה אנושות. היא הוחשה לבית-החולים 'סורוקה' בבאר-שבע ולמחרת נפטרה. יעל הובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנתניה. בת עשרים היתה במותה. השאירה אחריה הורים, אחות ושלושה אחים – מירה, ניסים, אשר ואלי. "יעל שימשה מופת לחבריה ביחידה באופן התנהגותה, מסירותה וחביבותה. מותה בלא עת היכה בתדהמה את מפקדי היחידה וחייליה," ספד לה מפקד יחידתה.