בן לציפי וז'קי, אח ליגאל ואביב. נולד ביום ג' בשבט תשל"ח (11.1.1978) בעפולה, בעת שהוריו שהו בקבוץ גבת, במסגרת הכשרה להקמת קיבוץ חדש – לוטם. ב- 13.8.1978 עלה ניצן עם משפחתו ועם שאר החלוצים לקיבוץ לוטם, בו עשה את צעדיו הראשונים בנוף הגלילי. ניצן, שגדל עם הקיבוץ, היה שותף מלא לחיי היצירה והפנאי שבמסגרת המשותפת. אמו מספרת על השנים הראשונות בלוטם: "אפילו ציוץ של ציפור לא נשמע על הגבעה השוממה. בסוף השמירה שמענו רק את קול המואזין מהכפרים שמסביב. ניצן קיבל טיפול רפואי במרפאה בסכנין, שם חיכינו בין תושבים ערבים לא- אוהדים במיוחד בזמנו. את צעדיו הראשונים למד על שבילי העזים. הוא אסף מאובנים באינספור טיולים סביב הקיבוץ. גרנו בחדר אחד, לכן את המרחב מצאנו בחוץ. מכל מקום, הרגשנו כמעט כציפורים מעל בקעת הסכנין סביב-סביב." ניצן נהג ללוות את אביו ז'קי בכל עבודות הבית והקיבוץ, ומגיל צעיר למד להסתדר עם מה שיש, לתקן ולבנות. שלושת האחים רכשו מיומנות בכל העבודות הדרושות בחיי היישוב. כאשר הקים אביו דיר עזים, היה ניצן המאושר שבילדים ומיד גילה גישה טבעית בטיפול בבעלי חיים. ניצן למד בבית-הספר היסודי בקבוץ פרוד (לימים בית הספר 'נוף גליל'). הוא התגלה כילד חריף ונבון, סקרן וחברותי שהצטיין בשיעורי הטבע. בכיתה ז' עבר לבית-ספר משגב, שם למד עד תום לימודיו התיכוניים. ניצן גילה חוסר סבלנות כלפי המימסד והמימסד לא ידע לנצל את הפוטנציאל הגלום בו. הוא הצליח ללמוד ולהתקדם למרות הכל ובזכות מספר מורים מיוחדים במינם שנתנו בו אמון ותמכו בו, סיים את לימודיו התיכוניים במגמה הביולוגית עם תעודת בגרות מצוינת. כשהיה ניצן בן ארבע-עשרה, הוא סייע בהקמת כפר הנופש הראשון בקבוץ לוטם, שהמשיך ועבד בו לאורך השנים בשבתות ובחגים. בשל אופיו האחראי, חריצותו ומסירותו הוא זכה באמון מלא, וניצן הרגיש בכפר הנופש כבעל-הבית. בקיבוץ הגלילי המבודד הוטבעה בניצן אהבת המרחבים והחופש. הוא גדל והיה לילד טבע. ניצן, ילד רגיש ובעל חלומות, בילה שעות רבות במרחבים, ונקשר לבעלי חיים ולטיפול בהם. כאשר הובאו ללוטם סוסים, נרתם ניצן לטיפול בהם. ניצן אהב מאוד את הסוסים. תכופות נראה רוכב בנחלים ובגבעות הסובבים את הקיבוץ, דוהר ללא אוכף, שערו הארוך מתבדר ברוח, והוא תר את המרחב סביבו. המוסיקה משכה את ניצן ובארבע שנים שבהן למד נגינה בכלי הקשה, נשמעו רעמי התופים היטב במרחבי הקיבוץ. אהבת החופש ותחושת ההרפתקנות ליוו אותו בעת מסעותיו על האופנוע , בו התאהב בעת שהיה מבוגר יותר. ניצן התנסה בתחומים רבים הן מכוח הנסיבות והן בשל התיאבון האישי שלו לכל היופי של החיים. כיליד הגליל, היה שותף לשיפור היחסים בין התושבים היהודים לבין שכניהם הערבים (בדואים ופלאחים), שותף להתפתחות היישובים היהודיים במועצת משגב, שותף מלא בהקמת הקיבוץ, מכיר את כל הגבעות והוואדיות. לפני גיוסו נסע ניצן לצרפת לביקור משפחתי ולטיול. בנובמבר 1996 התגייס ניצן לחטיבת גולני, אליה רצה מאוד להתקבל. משכה אותו תחושת האחווה ביחידה והוא היה גאה להיות 'גולנצ'יק'. ניצן השתלב היטב במסגרת הצבאית, גילה מסירות, אחריות, רוח התנדבות ועזרה לזולת. גם על הקשיים ידע להתגבר, ושמחת החיים שלו הקרינה על חבריו למחלקה ולפלוגה, שאהבו אותו מאוד, וכינו אותו 'ראש'. ניצן זכה בהערכה רבה ממפקדיו, וכך כתב להוריו סא"ל אילן, מפקד היחידה: "…בנכם היה לוחם מעולה בחוד החנית של גדוד הבוקעים הראשון. ניצן היה מקובל מאוד על חבריו בפלוגה המסייעת של הגדוד בכלל ובמחלקת הסיור בפרט. תכונותיו האישיות והמקצועיות הועידו את ניצן להגיע למחלקה הטובה ביותר בגדוד, מחלקת הסיור, שרק מעטים מגיעים אליה. בנכם ניחן בחן נעורים ובאחריות של איש בוגר במהלך שירותו והוביל את הגדוד מתוקף תפקידו בכל פעולה." ביום ז' בכסלו תשנ"ט (25.11.1998) נפל ניצן בקרב בלבנון. הוא נהרג בעת התפוצצות מטען צד שהופעל נגד כוח צה"ל במהלך מארב בטן בסמוך למוצב תל-קבעה בגזרה המזרחית בדרום לבנון. יחד עימו נהרג מפקדו סגן אוריאל פרץ. בן עשרים היה ניצן בנופלו. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמ"ר. ניצן נטמן בבית-העלמין בקיבוץ לוטם שהוקם באותו יום, בנוף הגלילי שכה אהב. הותיר אחריו הורים, אחים, סבתות, סב וחברים לרוב. חדר מוסיקה הוקם לזכרו בבית-הספר 'משגב'. בחדר 'ניצן' ממשיכים להתנגן צלילי הפסנתר והתופים. אמו כותבת: "ניצן ילד של הפתעות, ילד של שמחה ואור, ילד של צחוק ויופי, ילד של כבוד וחברות, ילד רגיש ואוהב, ילד של חופש ומרחקים, ילד של אדמה ואש."
